הביקורת האהובה של וקסמן

יער נורווגי

קראתי לראשונה בגיל 16.5 אם אני לא טועה. מתוך יוזמה לעשות שינוי בחיים שלי ולהפוך מסתם נער סורר לסורר אבל עם משהו בראש. לא יודע אם זו העטיפה הישנה האלגנטית שצבעה לי את כל תיאורי הספר והפרוזה בצבעי כחול וירוק עדינים, המשרים אווירה ואטמוספירה (לשם ההזיה) של טבע מכפכך ושילוב/יצור כלאיים בין זן יפני לחיים המובטלים והמרוחקים של הגיבור. בסגנונו הקלאסי של מורקמי (מה שאפשר להגדיר ממנו כסגנון מוכר וקבוע אצלו…) הוא משלב בין תקליטי התקופה(שנות ה-60) לזרם התודעה והזכרונות הרטרוספקטיביים והרטובים של הגיבור, הסטודנט היפני. ממליץ לקריאה, בכל שלב ובכל רמה. ממכר וכתיבה קולחת שמכניסה אותך לעולם של הספר, כמו בועה שלוכדת אותך. בין אם כספר התבגרות בגיל של נוער מבוגר, איש/ה בשנות ה-20 לחייהם, או כל אדם, אין סיבה לא להתחבר לספר הזה. בשבילי הוא תמיד יהיה מחובר עם Blonde של פראנק אושן, אלבום מופת רטרוספקטיבי ובניחוח יפני-ביטלסי בדומה לספר. טוב אולי זה רק אני, כי שניהם ביגרו אותי ופשוט חרשתי עליהם באותה תקופה בתיכון, או כי הם באמת נועדו זה לזו בזמן רחוק בתקופה אחרת בקוסמוס אחר. מוגשים במעורבב כחלק מקוקטייל עשיר שמומלץ לקחת בבר מוקף אורות ניאון בשעת סגירה בשביל להרהר על היסטוריה אישית ולהעיק על הברמן, שרק מחפש לסגור, לקפל, וללכת הביתה כבר. אמ;לק - ספר התבגרות לכל שלב בחיים, 10/10 בכל היבט לפחות לטעמי.

4 אהבו