הביקורת האהובה של החטא
מעבר לנהר ואל בין העצים
ספר שהוא בחזקת המינגווי למתקדמים – לא מהראויים ביותר לציון אצלו מבחינה עלילתית ורעיונית, אבל כן מספקים התנסות נוספת עם הכתיבה, הדמויות והנושאים המזוהים עמו.
לטעמי הסיפור מציע תשובה מסוימת לשאלה הבאה: מה קורה לגיבור (כפי שמעוצב ע"י קוד הגיבור הסטואי והמאצ'ואיסטי המזוהה עם המינגווי ויצירותיו) בשוך המלחמות והמעללים, אחרי שהכול מסתיים. ובאיזו דרך הערכים והתכונות שמנחות אותו באות לידי ביטוי במציאות האפרורית והאנטי קליימקסית, מחוץ למצב הפעולה האופייני שלו. מציאות שבה הוא נבחן לא בקרבות ומאבקים גורליים אלא ברגעים הקטנים של התנהלות יומיומית ואינטרקציות עם אנשים. שהמוות והחידלון לא ניצבים בה בדריכות והסכנה של שדה הקרב או זירת השוורים אלא מזדחלים בין תרופות, משקאות וכאבים כרוניים. רגעים שבהם הוא מודע – וגם אנחנו – לכך שהקסם מפעם התפוגג.
התשובה לשאלה הזאת היא לא ישירה, אלא מלנכולית, מדכדכת ואינטרוספקטיבית לפרקים. הספר מכיל כמה רגעי עדנה מחד והרבה מונולוגים שעשויים להיות מעייפים מאידך. ואולם הכבדות והתוגה הן חלק אינהרנטי במה שהמינגווי מנסה להעביר לנו, ומתקשרים במידה מסוימת לרקע האוטוביוגרפי שלו השזור במהלך יצירתו לאורך השנים. וכן למסע שלנו כקוראים בהרפתקאות ובמקומות השונים שבהם מתרחשות עלילות ספריו.
אנקדוטה שולית לכאורה, אך כזו שמתחברת לתמה של הספר בדבר חולפיות, ערגה, והתמודדות כואבת ומתמשכת עם ההווה, היא הפרט הבא: בתחילת הספר ובסיומו יוצא הגיבור, קולונל קנטוול, לציד ברווזים בביצות הקפואות למחצה שליד ונציה. את חלקם הוא מצליח לאתר ולהרוג, וחלקם עפים משם. שנה לאחר פרסומו של "מעבר לנהר ומאחורי העצים", יצא ב-1951 "התפסן בשדה השיפון", שם הולדן קולפילד מחפש גם הוא ברווזים באגם הקפוא למחצה של סנטרל פארק דרום. סלינג'ר עצמו העריץ את הכתיבה של המינגווי והם התכתבו ביניהם, כאשר סלינג'ר כתב לו מבית החולים אחרי שירותו הצבאי במלחמה"ע השנייה משהו בסגנון ש"עוד לא מצא את קת'רין ברקלי שם..." (באזכור לאחות הרחמנייה בספר "הקץ לנשק").
אסיים בכמה ציטוטים של המינגווי על גבריות, אהבה ומה שביניהם:
'ומה זה בחור קשוח? שאל את עצמו. אם אתה משתמש בביטוי בחופשיות כזאת, אתה צריך להיות מסוגל להגדיר אותו. אני מניח שאני מתכוון לבן אדם שבוחר לעצמו תפקיד מסוים וממלא אותו. או פשוט בן אדם שעומד מאחורי הבחירות שלו. ואני לא מתכוון לתפקיד בתיאטרון, חשב. אף על פי שתיאטרון יכול להיות דבר נפלא.' (עמ' 51).
'"אתה לא מרגיש טוב יותר כשאוהבים אותך?"
"כן," אמר הקולונל. "אני מרגיש כאילו אני נמצא על איזו גבעה חשופה לגמרי, סלעית כל כך שאי אפשר לחפור בה, וכל הסלעים קשים אבל אין שום דבר בולט, שום דבר לא מזדקר, ופתאום, במקום להיות שם עירום, אני חמוש. אני חמוש, ותותחי הפלאק כבר לא שם."' (עמ' 126).
'"אז מה עכשיו?"
"אז עכשיו נקום ונתנשק וניפרד לשלום."
"מה זה?"
"אני לא יודע," אמר הקולונל. "אני משער שזה מסוג הדברים שכל אחד צריך להבין בעצמו."' (עמ' 266).
