אני קוראת את הספר "לעצור חנית במעופה" בהמשכים כבר מספר חודשים. הוא מונח ליד המיטה ובכל פעם שאני זקוקה לנחמה, חמלה או תשובה לשאלה- אני קוראת פרק חדש ומוצאת את מה שחיפשתי. בנדיבות ענקית הסופר גבו וייס משתף בחוויות האישיות ביותר, בהיבטים הפגיעים ביותר שכולנו חווים ולא מעזים- לשתף או להרגיש. וייס מלמד אותנו דרך ההתנסות והלימוד שלו איך לטפל בנפש שלנו. באמצעות הסיפורים, השירים הקצרים והמדיטציות המודרכות הוא מלמד איך להתמיר את הרגשות שמכווצים אותנו ולהפוך אותם לכוח יוצר ולאהבה.

6 אהבו