מאיה – דוד עמירם 17/03/2018

עמדתי כפוף ודרוך על אדן הזינוק. השריקה לא אחרה להגיע וזינקתי אל בריכת השחייה בציפייה למפגש המרתק עם חברותי הרבות שחיכו לי בסבלנות.

חברותי הרבות מספור שדמו אחת אל השנייה כשתי טיפות מים קיבלו את פני בחיבוק עז שלא איפשר לכוח המשיכה להטיח את גופי אל קרקעית הבריכה. הבחנתי במאיה שהייתה ידידתי משחר. למרות ההמולה סביב ראיתי כי מאיה מתבודדת מיתר חברותיה ולא מצטרפת אל מעגל ההמולה. בפניה של מאיה עמדה דמעה אחת נסתרת שמאנה להיפרד. יכולתי לראות את העצבות בפניה.

פניה של מאיה דמו כשתי טיפות מים לפניהן של האחרות. חברותיה בשונה ממאיה, קרנו מאושר ושמחה, קשקשו, ברברו ופטפטו ברעש והמולה שיכולתי לשמוע רק עם תנועת ידי. הן שתו בצימאון רב את דבריהן, האחת של השנייה ולעיתים, נעלמו להן אף בעיצומן של שיחות ופטפטת, פשוט נעלמו.

אחת, סקרנית במיוחד, חקרה ומצאה שחברותיהן השקופות ממעל, אומנם פרודות אך הן באוויר מרחפות, חסרות מנוח מצריבת קרני השמש והן צוללות אל בין הטיפות, להתקרר ולצנן את גופן. בדרך זו הן מלהיבות ומתזיזות את הטיפות, גורמות להן להשיל ממשקלן, להתעופף אל על אל ואף להקים מושבות זמניים במרום שנקראות מושבות הענן. העננים נודדים הלאה וכשקר להם נפרדים הם מטיפות שעלו במשקלן. הטיפה שחקרה, כל כך רצתה לטוס ולחוות את חוסר המשקל, הרי תמיד אנחת בשלום חשבה. היא חיכתה בסבלונות, אולי? אולי היום?? אולי מחר??

מאיה הטיפה, מכונסת עדיין, עצובה ובודדה. חתרתי לקראתה ואספתי אותה אל כף ידי נזהר שלא תיפול ותיעלם. היא חשה בחום גופי וציננה אותו מעט. מאיה חשה בטוחה במקום בו היא נמצאת, ראיתי חיוך נסתר שאף אחד לא יראה חלילה, אני ראיתי. הדמעה נעלמה, נשטפה בקצף שהעליתי כשאספתיה.

לפתע, בהפתעה גמורה, קוראת אלי מאיה, אל תפסיק! תמשיך לחתור, אני איתך לאורך כל הדרך... מאיה!! נפלטה צעקה מגרוני, מאיה, את מדברת, כן כן אמרה ללא היסוס, אני גם מבינה ויש לי תואר בהידרולוגיה. אני ממשיך לחתור נפעם כולי, הלוך ושוב ללא הפסק עד שהחלטתי, זהו להיום, מספיק ודי.

לפני שיצאתי החוצה מהבריכה, הקשבתי לסיפורה של מאיה, המון חברות היו לי, כולן עזבו בלי לומר שלום ובלי להסביר מדוע ולמה וכשאני מכירה חברות חדשות, הן עוזבות בלא שאבין את פשר ההיעלמות עד שהגעת והבחנת, רק אתה יכולת להבחין שאני עצובה. היום אני יודעת שחברותי נמצאות אי שם אך חיות וקיימות ואני רואה אותן אך לא מזהה כי כולן דומות כמו שתי טיפות מים.

נפרדתי ממאיה לשלום לא לפני שזרקה לעברי, מסור דרישת שלום חמה לחברותי במקלחת. כן בטח!! השבתי, הד"ש יגיע. להתראות מחר.