"נסחף עם הזרם, במים עומדים יורד עם הגשם, ביום קיץ חמים עף בשמיים, נוגע בעננים צומח עם העץ, שמת לפני שנים פ: זה לא הזמן לשאול שאלות זה לא הזמן לחשוב מחשבות זה לא הזמן לתהות תהיות כי במילא לא תקבלו תשובות מדוע השמש, זורחת ביום? ומה ההבדל, בין מציאות לחלום? מדוע הגשם, עשוי ממים? ומה ההבדל, בין אדמה לשמים? פ: זה לא הזמן לשאול שאלות... למה אנשים, שרים שירים? למה אנשים, מציירים ציורים? למה אנשים, מספרים סיפורים? למה אנשים, רוקדים ריקודים? פ: זה לא הזמן לשאול שאלות..." לשיר קוראים "זה לא הזמן לשאול שאלות" ואני כתבתי אותו, ויש עוד הרבה כאלה מהמקום שממנו זה בא - אבל בחרתי אותו. אז...אני נימפת הים. ומאה אחוז יש פה אנשים שמבינים למה בחרתי את הכינוי הזה. אני אוהבת שוקולד. מריר. מעל 70% קקאו. שאר הסוגים פחות טעימים. אני אוהבת זאבים, סוסים, חתולים וכלבים. אני אוהבת לקרוא/לכתוב שירים וסיפורים. אני מתה על ספרים מ... טוב, כל הסוגים! אני קוראת ספרי פנטזיה, ספרים על מלחמות והשואה, רומנים... והרשימה נמשכת ולא נגמרת לעולם. ואני אוטאקוית, אני-פשוט-מכורה-לאנימות! אני רואה עכשיו פיירי טייל, נארוטו, האנטר X האנטר וסתם אנימות מזדמנות. אה, ובגלל שאני מכורה למשחקי תפקידים (אמרתי את זה או לא? לא זוכרת...) המצאתי משחק (שלושה חברים עזרו לי, אבל הרוב אני עשיתי) שמבוסס על "מבוכים ודרקונים" אבל שונה כמעט לגמרי. קוראים לו "אוצרות ומלחמות", אז אם מישהו שאוהב "מבוכים ודרקונים" רוצה ללמוד משחק בסגנון - אני חיה. נימפת הים.