הביקורת האהובה של בן

תיאטרוני הגוף

הספר הזה מעוגן לחלוטין בתיאוריה הפסיכואנליטית ואין לו כמעט דבר וחצי דבר עם פסיכותרפיה גופנית. העבודה היא אנליטית פרשנית והריפוי של המטופלים נעשה דרך חשיפה וגילוי של שכבות קדומות יותר ויותר בנפש, יחד עם יכולת להכניס את הזכרונות והאירועים הקדומים לתוך נרטיב, לחלום אותם ולתת להם מילים. השליש הראשון הוא מבוא תיאורטי לא ארוך מדיי ולאחריו כל הספר מכיל תיאורי מקרה, כאשר האחרון בהם מהווה שני פרקים ובסהכ אחוז נכבד מהספר. מתוארים תהליכים מרשימים מאד שנראה שעזרו ממש להוציא אנשים מתהומות נפשיים-גופניים. מקדוגל מתארת מנגנון שבו בעקבות מצוקה או סטרס חיצוני או פנימי, הנפש שולחת את המסרים שלה ישירות לגוף ועוקפת את תהליכי העיבוד וההכלה שמספקת השפה וההסמלה, בדומה לתינוק שאינו יודע לדבר, ומבטא את המצוקה הנפשית שלו באמצעים פרימיטיביים גופניים. כך גם המבוגר, עד אשר עבר אנליזה של שנים, נאלץ לסבול מסיפטומים סומטיים אשר מקורם בחוויות ינקותיות פרה ורבליות הקשורות לחרדת כיליון או היבלעות, בין השאר. הציטוט הזה מסכם בקצרה את התובנה המרכזית של הספר - When such a conjunction is established during the early structuring of the psyche such pathological psychosomatic links may last a lifetime, offering the individual no means, other than drastic somatization, of reacting to external and internal stress since these are excluded from more evolved forms of mental representation and affect-recognition.

2 אהבו