אני פוסע במסדרון הקריר. דלתות מקיפות אותי. דלת מהגוני חומה ניצבת מימיני. "הנהלה", כתוב על שלט קרמיקה קטן. אני נוקש שלוש פעמים על הדלת. בתחילת הפעם השלישית, אני שומע קול נשי אומר; "היכנס". אני פותח את הדלת. קירות לבנים, וילון לבן, שולחן לבן, שטיח לבן. מולי יושבת אישה, משקפיים יושבות על גשר אפה הנשרי בצורה לא הולמת במיוחד, מקלידה על המחשב במהירות, לא שמה לב שנכנסתי. אני מחכה עד שתסתובב אלי. כשזה לא קורה, אני משתעל. זאת אומרת, משתעל בכוונה, כמובן. היא קופצת, ונראה כאילו הערתי אותה באמצע חלום. היא מביטה בי, תלתליה החומים מקפצים עם כל תנועה קטנה. "אפשר לעזור?" רק עכשיו אני מבחין בקולה הצפצפני. שמץ מבטא רוסי נשמע בדיבורה. "כן." אני אומר בביטחון. "אני מחפש את מי שכתב את התקציר לספר הראשון בסדרה של 'הגל החמישי". "אפשר לדעת למה?" היא שולחת בי מבט חשדני במיוחד. כן, ללא ספק יש לה מבטא רוסי. "הוצאת כתר היא הוצאה גדולה. אנחנו לא נותנים לכל אחד להיכנס." "אני נציג של דף הפייסבוק 'נוער קורא', ורציתי לשוחח איתו במסגרת פעילות בדף." אני מספר את מה שהמצאתי בראשי זמן מה לפני כן. "הא. אם ככה, תלך קדימה, בפנייה הראשונה תפנה ימינה עד הסוף, שם תהיה דלת כחולה. תדפוק בדלת. הוא כרגע עובד שם." "רוב תודות.", אני מחייך, והולך לפי הכוונותיה. והנה הדלת הכחולה. אני דופק בדלת. אין תשובה. אני דופק שוב. עדיין אין תשובה. "סליחה?" אני אומר, ונוקש שוב. "יש כאן מישהו?" אני שומע יבבה קטנה. אני חוזר על שאלתי. "יש כאן מישהו?" "זה... זה..." נשמע קול צרוד מבפנים. אני פותח את הדלת לכדי חריץ צר, ומציץ פנימה. חושך. אני שומע יבבות. "מי אתה?" אני שומע את האיש. קולו הפעם פחות מהוסס, יותר בטוח בעצמו. אני פותח עוד קצת את הדלת. "מי אתה?!" הפעם הוא צועק ממש חזק. אני מסתובב בתוך החדר, מחפש אותו, מגשש באפלה. "אתה אור שלח, נכון?" אני נעמד במקום לשמע שמי. "כן, זה אני." עכשיו האיש ממש מייבב. "בבקשה, בבקשה לא. אני מצטער, כל כך מצטער..." אני מדליק את האור. האיש המייבב שוכב מקופל מתחת לשולחן, רועד כולו. "עשית דבר בלתי נסלח." אני אומר. "לא סתם כתבתי לך את מה שכתבתי לך בפייסבוק." "אני מצטער... אני מצטער..." הוא אומר שוב ושוב. "יש לי ילדים בבית..." אני שולף את האקדח. "בבקשה, בבקשה לא!" הוא צועק. אני חוזר על מה שאמרתי קודם. "אתה עשית מעשה בלתי נסלח!" ואני לוחץ על ההדק. בום. לוחץ שוב. בום. ופעם אחת אחרונה... בום! ומסיים את זה בשליפת השרביט שלי, צעקת "קרושיאטוס!" ולאחר כמה שניות; "אבדה קדברה!" זה מה שצריך לעשות למי שכתב את התקציר של הספר "הגל החמישי". אז אם מישהו עם הרבה אומץ קורא את הביקורת הזאת כרגע- מעולה. יש לכם כאן רשימת עצות והמלצות להתנקשות בפושע. כי זה פשע. זה עוול לספר המדהים הזה. עוד יותר גרוע הוא המשפט על הכריכה; "ברגע שהם מצאו אותנו, הלך עלינו". יש לי הרבה הערות מתוחכמות לומר על המשפט הזה, אבל אשמור אותן לעצמי. התקציר מעורר הרחמים על גב הספר דחה אותי מקריאתו. כשראיתי אותו לראשונה, עמדתי בחנות ספרים. הכריכה משכה אותי. הפכתי אותו, והבטתי בתקציר. קראתי אותו בלחש. *** הגל הראשון השאיר אחריו רק חושך. אחרי הגל השני רק בני המזל ניצלו. אחרי הגל השלישי רק האומללים נשארו בחיים. אחרי הגל הרביעי רק כלל אחד תקף: אל תסמכו על אף אחד. עכשיו מתחיל הגל החמישי. קאסי יודעת שהפולשים מנסים לצוד אותה. היא הולכת בדרכים, בורחת מאלה שנראים כמו בני אדם אבל הורגים כל מי שנקרה בדרכם. *** עד כה, הכול טוב, נכון? אז זהו, שלא. תביטו בהתדרדרות המופלאה. *** הצייד יורה בה. היא מתחבאת מתחת למכונית. היא מאבדת דם. היא מאבדת את ההכרה. היא מתעוררת בבית חווה מוגן, ולצדה בחור עם עיניים טובות. קוראים לו אֶוֶון והוא מטפל בה. הוא מבטיח לה שיעזור לה למצוא את אחיה הקטן. הוא מבטיח שהוא בן אנוש. אז הוא מבטיח. *** אבן נפלה על לבי. עד שחשבתי שמצאתי את הספר הנכון, הספר שיהפנט אותי, שיעתיק את נשמתי- תקעו את המשפט הזה. והוא הרס הכול. אז הלכתי משם, ויצאתי עם "תיכון לילה 3" וה- "מפנה". שיהיה. אז חלפו השנים (או אולי הימים), ואור גמר את תיכון לילה 3 והמפנה (ואולי לא), והתבגר (אוקי, ממש לא) ושוב הוא תקוע ללא ספרים. (לא, לא, לא ולא.) אז הוא הולך לספריה, והנה, הספר שאכזב אותו כל כך. "הגל החמישי", עדיין כריכה מהפנטת, שמבטיחה שגם הספר עצמו מהפנט. הספרנית החביבה אומרת שהמליצו לה מאוד על הספר הזה. נו טוב, חשבתי לעצמי. מה כבר יכול לקרות? והתיישבתי, וקראתי כמה עמודים. וקרה הרבה. המון המון המון המון. זה ספר מדהים. מדהים מדהים מדהים מדהים מדהים כפול מיליון פעמים. מעולם לא היה ספר שהפנט אותי כל כך, שריתק אותי. אפילו לא משחקי הרעב. זה ספר מדהים. באמת. וזה לא הוגן שהצמידו לו את התקציר האומלל הזה. אבל תקראו אותו, אוקי? תסתכלו על ההמלצה הזאת. לא על התקציר. זה ספר מרתק. באמת שכן. כל חובבי משחקי הרעב, ובכלל- ספרי אקשן שיאיצו את פעימות לבכם- זה הספר הנכון. סליחה על החפירות. אור :)

Dobby the House Elf

Dobby the House Elf