"אתם יודעים מה מר פאוול לימד אותי? הוא לימד אותי שלפעמים האמנות משכיחה ממך כל דבר אחר. זה מה שאמנות יכולה לעשות." "אתם יודעים, כשבוכים נשאר משהו באוויר. לא משהו שאפשר לראות או להריח. או לצייר. אבל זה ישנו שם. כמ והצווחה של השחף השחור, שצועק לחלל הלבן הריק סביבו. אי אפשר לשמוע אותה כשמסתכלים על הציור, אבל זה לא אומר שהיא לא שם." "הוא בכה. אני לא משקר. הוא בכה. אני לא חושב שבגלל המכה החזקה שנתתי לו. אני יודע איך מרגיש השחף השחור כשהוא מרים עיניים לשמיים. אולי גם מר פריס איכשהו יודע." - בנתיים הכל בסדר, גארי ד' שמידט. "הידסתי לי ברחובות שיקאגו כאילו יש לי עתיד, כאילו אני באמת מישהו, אבל מתחת לכל זה לא היה כלום. בלי המאסטר לא הייתי כלום, ולא היה לי שום עתיד." "הייתי בן שתיים-עשרה כשהלכתי על מים בפעם הראשונה." - מר ורטיגו, פול אוסטר. "ג'ו משתמשת בכאלה מילים של סלנג!" ציינה איימי ושלחה מבט נוזף בדמות הארוכה השרועה על השטיח. ג'ו התיישבה מיד, תחבה ידיים לכיסים והתחילה לשרוק. "תפסיקי, ג'ו. זאת ממש התנהגות של בנים!" "לכן אני מתנהגת ככה." - נשים קטנות, לואיזה מיי אלקוט. "התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?" "זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע," אמר החתול. "לא אכפת לי כל כך לאן - " אמרה אליס. "אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי," אמר החתול. "- בתנאי שאגיע לאנשהו," הוסיפה אליס כהסבר. "בטוח שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה." - הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, לואיס קרול. "האידיאל שהציבה לה המפלגה הוא דבר עצום, נורא, ומזהיר - עולם של פלדה וביטון, של מכונות ענק וכלי נשק מטילי אימה - אומה של לוחמים וקנאים, צועדת קדימה באחדות מושלמת, פה אחד ומחשבה אחת, תמיד עובדים, נלחמים, מנצחים, רודפים - שלוש מאות מיליוני בני אדם שקלסתר-פנים אחד להם." - 1984, ג'ורג' אורוול. "מי שהרג היה אדם. מי שנאלץ לסבול אי-צדק ומי שכפה אותו על אחרים גם הוא היה אדם. לא עוד היה בן-אנוש מי שאיבד את עבודו העצמי ושכב לצידה של גויה באותה המיטה. מי שחיכה ששכנו ימות כדי לקחת ממנו את רבע מנת הלחם, אף שהאשם לא היה בו, התרחק מצלם האדם יותר משעשה זאת הסדיסט האכזרי ביותר ובן-האנוש הפריטיבי ביותר." - הזהו אדם, פרימו לוי. "מה שהיא צריכה, נהג לומר, זה למצוא עבודה, להתנקות, להתחיל לחיות בעולם האמיתי. ודאי שזה מה שהיתה צריכה. אלא שזה בדיוק מה שנבצר ממנה לעשות." - המצאת הבדידות, פול אוסטר. "ה"חולים" פשוט משוגעים קצת יותר מאיתנו, לכן מוכרחים לסמן כאן קו מפריד. ואשר לאדם הרמוני, הוא באמת כמעט שאינו קיים; בין עשרות או מאות רבות של אלפי אנשים אפשר למצוא אולי אחד, וגם אלה הם דוגמאות חלשות למדי..." - החטא ועונשו, פיודור דוסטויבסקי.