נכנסתי לכתה, הם עומדים

ביקשו הפסקה מהלימודים

הכל כרגיל, כולם כבר יודעים

שאני המורה והם התלמידים

לא אתן להם הפסקה שתהווה תקדים

אלמד ואלמד למרות המתנגדים

כי נולדתי מחנכת, את זה הם לא מבינים

לא ארפה ללמד ולחנך לנצח נצחים.

רבים הם האנשים שמחכים בצומת

והגשם יורד,

מטריות בידיהם..

אולם אני בימים נאים אין מי שחיכה לי

כבר מאה שנים לבד יושב בחנות

נמאס לנו ממך אמרו הקירות

ואני מסתכל על הכבישים הלחים

צופה ביופי

שרתי לו שירים

אך הוא בשלו עסוק

לא הבין שאני מזמין אותו לחנות

חיכיתי וחיכיתי

אולם אין מי שחיכה לי

כבר מאה שנים כותב אני מכתבים

ולא ידוע למי

ושולח חדשות ועדכונים

כי מחר השמיים ישלחו לי מטריות

וידידים שיקחו אותי ביום נאה

ליופי