"זמן בין התפרים" הינו ספר היסטורי מעניין ומהנה. למרות אורכו ומספר רב של תת-סיפורים וסיבוכים, הספר מצליח למשוך את הקורא לאורך כל עמודיו.

"הזמן בין התרפים" כתוב בצורה קצת מיושנת - יש לסיפור מסגרת ישנה קצת, אך כתיבה, עלילה ודמויות מודרניות למדי. זה שילוב מעניין שמאפשר לקורא מודרני להנות מהסיפור ההיסטורי של הספר. למרות העלילה רק מתחילה בעצם מאוחר מאוד בספר, מריה דואניס מצליחה לגרום לקורא להיקשר לסיפור המעניין ממש מהעמודים הראשונים.

פיתוח הדמויות גם כן יחסית לא רע. דואניס בונה את דמותה המרכזית סירה בצורה אמינה מאוד כאישה חצי-עצמאית בתקופה שאולי העצמאות לא הייתה מקובלת במיוחד לנשים. סירה היא דמות פאסיבית לרוב, אבל יש בה פשטות נעימה שתורמת מאוד ליכולת של הקורא להיקשר אליה.

בסך הכל, נהנתי מאוד מ-"זמן בית התפרים". אמנם הספר לא חדשני במיוחד, או כתוב בצורה בלתי רגילה, וגם מסתיים קצת בפתאומיות מוזרה, יש משהו נחמד בסיפור על מלחמת האזרחים הספרדית (שאולי פחות מוכרת לקוראים רבים), וסיפורה של סירה מעניין מאוד. אוהבי ספרות היסטורית ימצאו ב-"זמן בית התפרים" ספר ארוך אך מרתק.

קתרין היא נערה אנגליה מיורקשייר המעריצה את תרבות צרפת ומשתוקקת לגור בפריז, בפרט לאחר שהות קצרה בה. היא אכן מצליחה להגשים את שאיפתה וגם מכירה בחור צרפתי ועוברת לגור אתו.
לאחר זמן נולדת להם בת אך האידיליה לא נמשכת זמן רב. הבחור משקיע שעות רבות במשרד הפרסום שבו הוא עובד ולא מוותר גם על יציאה לפאב עם חבריו. קתרין נקרעת בין עבודתה במשרד רואה החשבון, הטיפול בילדה, הנסיעות הארוכות במטרו והריצה למטפלת השונאת הורים מאחרים.
השיחות בין קתרין לבן זוגה הופכות טכניות ברובן ונסובות בעיקר על הטיפול בילדה. אין לו סבלנות רבה להקשיב לה ויחסים לא קיימו כבר כמעט שנה. היא מרגישה שחוקה וכדי לפרוק את תסכוליה היא פותחת בלוג באינטרנט.
הבלוג נקרא "פטיט אנגלז" (כפי שנוהגים הצרפתים לכנות את הנערות האנגליות החיות בקרבם), לבן זוגה היא קוראת "מר צפרדע" ולבתה "ראשנית". כל זאת כדי לא לחשוף אותם בשמותיהם האמיתיים. בפוסטים התכופים שלה היא מתעדת כמעט הכל ומתארת בחושפנות את מחשבותיה ורגשותיה. היא מזמינה את מר צפרדע לקרוא בבלוג אולם הוא אינו עושה זאת. הוא שמח שיש לה מקום לשפוך בו את לבה ואילו הוא פטור מלהקשיב לה...
דרך הבלוג מכירה קתרין את ג'יימס. זהו אנגלי החי בעיר רן (במערב צרפת), גרוש ואב לשתי בנות. הוא אחד מן המגיבים הרבים בבלוג אולם לאחר מפגש אמיתי (ולא וירטואלי) נוצר ביניהם קליק חזק. בתחילה מנסה קתרין, המלאה ברגשות אשם כלפי בתה ובן זוגה, להלחם בזה אך עד מהרה היא נכנעת לתחושות לבה ומתחיל רומן סוחף בין השניים.
לקתרין התלבטויות רבות : האם זכותה לאושר גוברת על זכותה של בתה לחיות עם שני הוריה ביחד ? האם לגדול בבית שבו ההורים מנוכרים וכבר לא אוהבים עדיף על מגורים עם אחד ההורים ופגישות מסודרות עם השני? מה יהיה אם תחליט לעבור לגור עם ג'יימס ברן ואז תרחיק מאוד את בתה מאביה ? בכל ההתלבטויות הללו משתפת קתרין את קוראיה ומקבלת מהם עצות ותמיכה.

פטיט אנגלז עוסק בקתרין, בחורה אנגליה בכל רמ"ח אבריה שחולמת מגיל צעיר לעזוב את אנגליה הכה משועממת בשביל פריז הסוערת.
קתרין מגשימה את חלומה ועוברת לגור בצרפת תחילה, לאחר מכן בפריז. היא מגשימה את כל שאיפותיה- בחור צרפתי, נוף מהמם מהדירה ועבודה באחד ממגדלי הזכוכית. לאחר מכן היא מגלה כי לאחר שחלומות מתגשמים צריך להתפכח מהאשלייה ולטפח, לשמר ולעבוד כדי לשמור על הניצנים. מערכת היחסים שלה עם אהובה דועכת לאחר לידת בתם המשותפת וקתרין מוצאת נחמה בכתיבת בלוג אודות בחורה אנגליה שגרה בפריז ( ונותנת לו את הכינוי המקובל בצרפת במקרים אלו- פטיט אנגלז). בבלוג היא מצליחה להגשים חלום נוסף- ליצור את מי שהיא תמיד חלמה להיות ולא בהכרח הפכה להיות.
במהלך כתיבת הבלוג מחליטה קתרין לעשות מהפך בחייה. השאר שמור לספר עצמו.

בדומה לבגט הצרפתי יש לספר נקודות רכות ונקודות קשות.

הנקודות הרכות - הנופים של פריז! מי יכול להתנגד למגדל אייפל, לרחובות הצרים והחנויות. בנוסף, בספר משולבים ביטויים בצרפתית המעניקים לספר טוויסט מרענן.

הנקודות החזקות- לעיתים דמותה של קתרין מעוררת זעם וכעס היות ולאחר שהיא השיגה את כל חלומותיה היא זנחה את העבודה הכרוכה בהם. כדי שמערכת יחסים תפרח, במיוחד לאחר לידת תינוק יש צורך בהרבה השקעה, הבנה ורצון להתפשר. בנוסף, הסיום אינו ממצא את הפוטנציאל של הספר.

לסיכום, הספר כולל תיאורים, ליברלי בתוכנו ומעורר אמוציות לעיתים. בדומה לפריז.

לא התאהבתי, אך הייתי מוכנה להשקיע ולקרוא. עכשיו לארץ הקוראסון :)