הספר מצייר תמונה מזווית ראייה שונה מן הרגיל של מאורעות תקופה גורלית ומרכזית בעיצוב דמות של היהדות האמונית ועולם ההלכה. הסופרת ברוכת הכשרון עשתה עבודת מחקר מצויינת וחיברה פסיפס של מדרשי האגדה ודפי התלמוד השונים המטפטפים סיפורים היסטוריים מחוץ להקשרם, חיברה אותם הכניסה בהם סדר כרונולוגי והוסיפה נופך רומנטי עלילתי, היא שמה עצמה במידה רבה של הצלחה בנעלי היסטוריונית בדיעבד ועשתה זו בהצלחה רבה, לעיתים ניתן לטעות ולחשוב שרחל בת כלבא שבוע שמגרונה מדברת הסופרת בספר נהיתה מן יוספוס פלביוס של התקופה. הספר שופך אור בצורה מרתקת על זויות שלא מקבלות חשיפה מספקת בסיפורי חז"ל ובספרות המקורות כגון פוליטיקה, פמיניזם, רגשות, אורח חיים, חברויות ויריבויות. קריאת הספר החזירה אותי באחת לימי חטיבת הביניים, הישיבה התיכונית והתיכון, והסיפורים התחברו לי לראשונה מבליל של אגדות שמטרתן ללמד הלכה ואמונה, לרצף כרונולוגי שממנו ניתן להוציא תובנות, ללמוד טוב יותר את התקופה ולהבין את שורש הכמיהה לגאולה, הציונות הדתית, המשיחיות ומקומה של הישיבה בעבר ובהווה. אני מזהה אצל יוכי ברנדס ביקורתיות כלפי רבי עקיבא, פועלו והתנהגותו בערוב ימיו, אולי זה נובע מהתחנכותה על ברכי היהדות החרדית - השוללת החשת הגאולה.

שיקוף מופלא של תל אביב הצעירה. הסופרת המנוסה מצליחה להעביר את תחושות החלוציות של תל אביב הצעירה יחד עם רגשות האשם והגעגועים למשפחה עם זחילת רסיסי המידע על זוועות השואה, ותחושת העננות הנוצרת ומעיבה על המשך חיי השגרה של העיר, שעד אז היתה מנוכרת למה שנעשה בקרב יהודי אירופה, למרות זרם הפליטים המגיע אליה בתום המלחמה. הקורא מצטרף לעשור גורלי של גיבורי הספר לאה (סידי)ומיקי וממש חי איתם את עיצוב דמותם והשתנותם לאור המטמורפוזה שעוברת על כל החברה הישראלית שמורכבת מאנשי העליה השלישית שהקדימו להגר ארצה בטרם השואה ולעשות ריסטרט בחייהם. אהבתי לקורא ונסחפתי....

הספר מצייר תמונה מזווית ראייה שונה מן הרגיל של מאורעות תקופה גורלית ומרכזית בעיצוב דמות של היהדות האמונית ועולם ההלכה. הסופרת ברוכת הכשרון עשתה עבודת מחקר מצויינת וחיברה פסיפס של מדרשי האגדה ודפי התלמוד השונים המטפטפים סיפורים היסטוריים מחוץ להקשרם, חיברה אותם הכניסה בהם סדר כרונולוגי והוסיפה נופך רומנטי עלילתי, היא שמה עצמה במידה רבה של הצלחה בנעלי היסטוריונית בדיעבד ועשתה זו בהצלחה רבה, לעיתים ניתן לטעות ולחשוב שרחל בת כלבא שבוע שמגרונה מדברת הסופרת בספר נהיתה מן יוספוס פלביוס של התקופה. הספר שופך אור בצורה מרתקת על זויות שלא מקבלות חשיפה מספקת בסיפורי חז"ל ובספרות המקורות כגון פוליטיקה, פמיניזם, רגשות, אורח חיים, חברויות ויריבויות. קריאת הספר החזירה אותי באחת לימי חטיבת הביניים, הישיבה התיכונית והתיכון, והסיפורים התחברו לי לראשונה מבליל של אגדות שמטרתן ללמד הלכה ואמונה, לרצף כרונולוגי שממנו ניתן להוציא תובנות, ללמוד טוב יותר את התקופה ולהבין את שורש הכמיהה לגאולה, הציונות הדתית, המשיחיות ומקומה של הישיבה בעבר ובהווה. אני מזהה אצל יוכי ברנדס ביקורתיות כלפי רבי עקיבא, פועלו והתנהגותו בערוב ימיו, אולי זה נובע מהתחנכותה על ברכי היהדות החרדית - השוללת החשת הגאולה.

סיפור המסגרת בנאלי - אף שזה סיפור מפרי דמיונה של הסופרת ואיננו מחוייב למציאות. העדר האמינות שלו וההגזמה בדמותה של אלמה באך וקורותיה פוגע מאד ברצף הקריאה בייחוד שהוא שזור בפרקי היסטוריה אמיתיים שהתרחשו ובתיאור חיי גיבורים שפעלו וחוו את כל המסופר. השימוש באבשלום שוהם הרי שאף הוא אינו מציאותי ופנטזיונרי (טיול של שני רוחות רפאים במקומות ומאורעות היסטוריים), אך היה מספיק אותו כדי לתווך את סיפור התקופה. את אלמה באך הייתי מוחק ברצון רב מהספר. אשר לסיפור ההיסטורי - נותר לי רק לומר שלל אלמה באך הספר היה מתחבר לי כמו דבק ליד ולא הייתי עוזב אותו עד שאסיימו, אולי תודות לקטעי אלמה באך יכולתי לעשות פסקי זמן ואתנחתאות של יום יומיים בין קטעי הקריאה, אשתי וילדיי כנראה מודים לה על כך

שיקוף מופלא של תל אביב הצעירה. הסופרת המנוסה מצליחה להעביר את תחושות החלוציות של תל אביב הצעירה יחד עם רגשות האשם והגעגועים למשפחה עם זחילת רסיסי המידע על זוועות השואה, ותחושת העננות הנוצרת ומעיבה על המשך חיי השגרה של העיר, שעד אז היתה מנוכרת למה שנעשה בקרב יהודי אירופה, למרות זרם הפליטים המגיע אליה בתום המלחמה. הקורא מצטרף לעשור גורלי של גיבורי הספר לאה (סידי)ומיקי וממש חי איתם את עיצוב דמותם והשתנותם לאור המטמורפוזה שעוברת על כל החברה הישראלית שמורכבת מאנשי העליה השלישית שהקדימו להגר ארצה בטרם השואה ולעשות ריסטרט בחייהם. אהבתי לקורא ונסחפתי....

ספר מרתק - כתוב בצורה מושכת. טראגי ומעורר מחשבות. עצב רב על משפחה שהוחמצה, על רסיסי קרבה, שהנה עמדו לפרוץ לחיים טובים יותר בכל פעם, אך נחסמו בבריקדות של סודות שלא אזרו אומץ להגיח. להסתירם מפני הדורות הרכים הם רצו, אך השחיתו את נפשם ומנעו את אושרם.