נהניתי להשאב לתוך עוצמת העלילה, הגדושה באהבה, אומץ, כאב וגם תקווה ואצילות נפש.
אהבתי את הכתיבה ובהחלט השכלתי בנושא איטליה בתקופת פלישת גרמניה ולחימת המחתרת האיטלקית. אליסון ריצמן כתבה בצורה עניינית, פשוטה ונוגעת ללב, ללא ניסיון למלא דפים בתיאורים מיותרים. היא איפשרה לי לחוות את התקופה ואת משמעות המוזיקה בעיניי מוזיקאים ובכלל.
אהבתי את התפתחות הסיפור והדרך שהסופרת הצליחה לגרות את סקרנותי לגבי פרטים מסויימים שמגלה בהמשכים. מעט מתח, המון אהבה ויושר שבהחלט מוסיפים הנאה לחווית הקריאה.
הספר נקרא בנשימה אחת, בקלילות, בסקרנות, חיבה לדמויות ובציפיה להמשך.

ספר מתח שמצדיק את הז'אנר שלו לקראת סופו בלבד.
מלא בתיאורים מיותרים מן ההתחלה, שלא בונים שום אווירה של מתח.
התיאורים מעט ילדותיים והמושג שנקרא מועדון הרצח אינו אמין בעיני.
עם זאת, יש לציין כי הסוף מאוד מפתיע ואינו צפוי.
אני מניחה שדעתי הייתה שונה אם הייתי קוראת את הספר בשפת המקור שלו, התרגום לעברית אינו מוצלח במיוחד.
לטעמי הביקורות על הכריכה מהללות אותו יותר מדי.

סיפור אהבה לא רגיל
מאבקי כוחות ובעיקר דמויות חזקות
שקראתי אותו צחקתי ,כעסתי, ובעיקר נהנתי
מומלץ @--)