ספר מזעזע. קראתי אותו מיד כשהוא יצא, ככל הנראה אתמול, וגיליתי לדאבוני שלמרות שבאתר סימניה נכתבו עליו ביומיים עשרות ביקורות משבחות מעוטרות באלפי כוכבים (שנכתבו על ידי אנשים שנרשמו לסימניה במיוחד כדי לשבח את הספר הלכאורה הנהדר הזה), למרות ההבטחות - מדובר בפלופ. מה אני אגיד לכם? כגודל הציפייה גודל האכזבה. שומר נפשו יירחק מהספר הזה ומי שבאמת אוהב את הספרים שהוא כותב שלא יחטא בפירסום אגרסיבי מהסוג השקוף ביותר. בלפור? בלופר, אם כבר.

בסוף השבוע האחרון הגיע מצבי לשפל המדרגה. מלאי הספרים בבית הלך ואזל, ויחד עם הספריה המוצפת והסגורה, האיום בבצורת שבתית נטולת ספרים הפך להיות יותר ויותר ממשי. ושבת בלי ספרים, היא כמו שבת חורפית בלי חשמל. או כמו סעודת שבת נטולת חמין. בסופו של דבר השניים האחרים דווקא קרו, לדאבוני הרב, אבל לספרים הקדמתי רפואה למכה.

לצורך כך פשטתי על הספריה של אחי. ושם, בינות לספרי יעץ במדעי המחשב, ספרי היסטוריה מלחמתית ומודיעין, וטרי פראצ'ט (לא. הוא לא כמו דאגלאס אדאמס. גם לא כמעט כמו. אפילו לא דומה) - מצאתי כמה ספרים שראויים לקריאה. ביניהם ראיתי את הספר "עולם חדש נפלא", זה שנמצא אצלי עד כה ברשימת "המפורסמים שלא קראתי".

כמו כל קלאסיקה, גם לספר הזה ניגשתי בגישת "כבדהו וחשדהו", מתוך רצון לסמן V על ספר שמהווה אבן יסוד בולטת בתרבות, מתוך רצון לדעת מכלי ראשון על מה הוא מדבר ואיך הוא עושה את זה, ומתוך הבנה שהרבה הנאה מהקריאה לא תהיה לי. אני חייבת לומר שהופתעתי לטובה, שכן היתה לי הנאה מהקריאה, ודי הצטערתי שהספר הסתיים.

כשם שהמאה התשע עשרה היתה עשירה באוטופיות, כך המאה העשרים מלאה בדיסטופיות. התחושה שהתקדמות המדע, הטכנלוגיה, המהפכה התעשייתית וההתעוררות הלאומית תביא רק רוב ברכה לאנושות, ותחליף את משטרי העולם הישן בעולם חדש, טוב ומיטיב לכולם, התנפצה לה אל מול שתי מלחמות עולם, ומשטרים רצחניים. במאה העשרים ואחת, כבר לא כותבים בכלל ספרות אידאולוגית עתירית מונולגים ודיאלוגים ארוכים הפורשים השקפת עולם סדורה של נושאיהם.

גם האקסלי כתב דיסטופיה, ובמובן הזה "עולם חדש מופלא" הוא שם אירוני עד מאוד. בעולם הזה, המופלא והשמח, התפתחויות טכנולוגיות ומדעיות סייעו לייצר "משפחת אדם" בת מיליארדי אנשים, והיא מחליפה את עולם המושגים המשפחתי המיושן. בעולם הזה אנשים משובטים בצורה תעשייתית וסטרילית, נולדים בצורה המתאימה בדיוק לתפקיד המיועד להם בחברה, ומתחנכים בהתאם. כולם אוהבים את כולם, כולם מותנים להגברת הצריכה והנעת גלגלי הכלכלה, ואף אחד לא סובל מעוני ומזקנה.

ספר שהשפיע עלינו, אם נקרא אותו שוב אחרי 25 שנים האם החוויה תהיה דומה? האם עדיין נחשוב שזהו ספר מופת כמו שחשבנו אז, או שדעתנו תשתנה?... על כך בסוף ה"חפירה" להלן, אבל קודם לספר עצמו.

"עולם חדש מופלא" נכתב בבריטניה ע"י אלדוס הקסלי בשנת 1931. הספר מתאר חברה אוטופית-טוטליטרית במאה ה-26 שבה במקום אמצעי כפיה ומשטרה חשאית משתמשים השליטים בשיטת האימפריה הרומית של מתן לחם, שעשועים וסמים להמונים המתוכנתים כך שיהיו מאושרים ויחיו במעין עבדות מרצון. העלילה מתרחשת בשנת ה-600 מאז שפורד, האלוהים החדש (מעין שילוב של הנרי פורד וזיגמונד פרויד), יסד את החברה הזאת שבה הלידה הטבעית נחשבת לחטא ואנשים נוצרים במבחנות לפי יעודם בחיים: אלפא הם העילית, ביתא הוא מעמד הפקידים והמנהלים הזוטרים, גאמא הוא מעמד החיילים והשוטרים, דלתא הוא מעמד העובדים ואפסילון הוא מעמד השרתים. הדאגה העיקרית של המפקחים והשליטים היא לשמור על היציבות ולא לאפשר לערער אותה, בשם עיקרון זה הם מונעים מהאוכלוסייה כל גירוי אינטלקטואלי או תרבותי, התנ"ך נחשב לפורנוגרפיה, "אבא" ו"אמא" הן מילים גסות ולהריח פרחים או ליהנות מיופי נחשבים לחטאים שעונשים בצידם.

למעשה יש לספר שני רבדים: הרובד הרעיוני והרובד העלילתי. הרובד הרעיוני של הספר מבריק ולא מעט מהרעיונות וה"נבואות" של הקסלי לא חיכו לשנת 2600 והם מתממשים ממש בימינו אלו. אלא שהרובד הרעיוני רוכב על עלילה בנאלית למדי ותיאורים ארוכים וטרחניים, כך למשל בתיאור הטכנולוגיות העתידיות להקסלי לא הייתה ראיה טכנולוגית-עתידית (כדוגמת זו שהייתה לז'ול וורן או לאסימוב) וחלק מהטכנולוגיות התעשייתיות שהוא חזה ל-2600 נחשבו מיושנות כבר לפני 30-40 שנה, אבל זה פרט שולי.
בתיאור המציאות העתידית הקסלי קלע בול - הנה כמה דוגמאות מימינו אלו: