את הסיפור מספר בגוף ראשון אב שביתו בת ה 17 יצאה בבוקר אל מקום העבודה שלה ולא חזרה הביתה. לאחר שהוא מגיע אל בית המלון בו היא עבדה ושם איש אינו מכיר אותה, המצב רק הולך ומדרדר.
את תהליך החיפוש מלווה אשתו לשעבר ובן זוגה, חברים של ביתו ושוטרת.
הספר זורם ואפילו מותח בחלקים מסויימים, אישית אני מאד אוהבת את הספרים של לינווד ברקלי, אבל הספר הזה לדעתי קצת יותר חלש מהקודמים.

ציפיתי מהספר הזה שיהיה מין לעיסה של 'רודף העפיפונים', היות ומדובר באותו סופר שספר הבכורה שלו שם את אור הזרקורים על אפגניסטן ועל האוכלוסייה הסובלת בה והנה שוב הוא מוציא ספר המתאר תלאות של אזרחים אפגניים העוברים יחד עם המדינה תהפוכות פוליטיות שמזעזעות את עולמם.
ובכל זאת, גם אם כן היה בו מעט מן הלעוס והמאוס, 'אלף שמשות זוהרות' הוא דווקא נסיון של הסופר לקחת נושא מאד מעניין שהצליח לשבות קוראים בעבר, ולהציג אותו מזווית שונה שכן תחדש ותלמד אותנו כל מה שלא ידענו או הכרנו מ'רודף'. הספר הראשון עסק בחייו של האפגני הממוצע בעוד שהנוכחי מתעמק בעולמן של הנשים האפגניות, עולם שאפילו לפני המהפכה האיסלאמית היה אפל ומסתורי, עולם שבמקרים רבים מדי הגדרות והמגננות ששמרו עליו היו פרוצות לגמרי בפני כל מי שביקש להרע, גם אלו שאמורים היו לאהוב ולכבד.
הספר לא חף מקלישאות אבל הוא גם מנוקד בדמויות מאד אנושיות ומעניינות, כנראה מאפיין קבוע בספריו של חוסייני; מריאם היא לא נסיכה ערביה עצמאית וחזקה, אלא אישה בעלת עולם פנימי עשיר שמדוכא קשות על ידי תנאי המציאות הבעייתית, דמות נפוצה בעולם האמיתי. למרות שסוף הסיפור שלה מתגלה זמן מסויים עוד לפני סוף הספר עצמו, היא זו שעומדת במרכז העלילה, מסמלת את הנכון, האמיתי והמציאותי, את כל המילים שלא נאמרו, הרעיונות, האהבות, השגיאות, המאוויים והכאב של הנדכאים והנרמסים, ודמותה מוסיפה לרחף מעל העלילה גם כאשר היא אינה נוטלת בה חלק פעיל יותר.
קראתי את הספר והתרגשתי; עוד מההתחלה הפסקתי להתייחס אליו כאל 'רב-המכר-הבא-של' ונכנסתי לעורן של הדמויות. מומלץ ביותר לכל מי שיוכל לעשות את אותו דבר ולקרוא, בלי להזכר בסוף כל פסקה באנקדוטה אחרת מ'רודף העפיפונים' - זהו ספר שעומד על רגליו ומחזיק את עצמו גם בלי השם הגדול שמאחוריו.

'הארץ הטהורה' הוא ספר טוב. הוא סוג של שילוב בין ביוגרפיה לפרוזה, ולכן אין בו יותר מדי עליות ומורדות אלא סוג של תיאור כמעט מונוטוני אך מעניין של חייו של אדם יוצא-דופן אחד. הוא ויתר על כל מה שהכיר כי הרגיש חנוק מדי בעיר מולדתו ויצא אל צדו האחר של העולם על מנת להקים אימפריית עסקים כמעט מתוך אבק בלבד ולסייע למאבקים פוליטיים ששינו את פרצופה של יפן לנצח. בעיניי לא היו מספיק תיאורים של המקום והמקורות מהם הגיע תומאס גלובר, האדם המדובר; לא מצאתי תשובה שתספק אותי באשר למה מניע אדם לזרוק עתיד בטוח ואולי אף מאושר ולצאת אל הלא-נודע, אבל מהר מאד שוכחים את החלק הזה שבחייו, גם אם הוא חוזר ומופיע בספר, ושוקעים בהרפתקאותיו ב'ארץ הטהורה'.
אחד הדברים היות יפים ומצד שני מטרידים שמצאתי בספר היה הצורה בה הגיבו היפנים לנוכחות, ולמה שלעיתים אף נראה כמו מניפולציה, של הסקוטי הגבוה והמרשים; נראה שרוב מערכות היחסים שלו עם המקומיים הסתכמו בכך שהם השתאו ממנו, העריצו וכיבדו אותו והושפעו עמוקות מכל פעולה שעשה, בעוד הוא נהנה מהם זמן מסויים, הפך אדיש לאחריו והמשיך הלאה בדרך לפרק הבא בחייו. זה כמעט כמו סיפור הרומן המוכר של עלמה צעירה ויפה המנוצלת על ידי כובש גס בסיפור אהבה מרגש ופראי אך קצר-ימים, שלאחריו היא נותרת בודדה ושבורת-לב; ובאמת חלק מן היפנים בהיסטוריה ובספר מצאו גם הם את אותו דמיון שמצאתי אני והתנגדו, כתוצאה מכך, ל'כובש הזר, הברברי, האינטרסנט והנצלן', עד כדי כך שפתחו במערכות מלחמה אבודות מראש כנגדו וקראו לו 'אנס' רק כדי לא לחיות כנדכאים וכמנוצלים ולאבד את כבודם העצמי, ולראות את ארצם 'נרמסת כזונה'. אפילו ספר זה, שבוודאי מייפה את המהלך האמיתי של ההיסטוריה ושל תומאס גלובר, לא לגמרי מסתיר את שביל ההרס החלקי שהוא הותיר אחריו בליבותיהן של הנשים ובגופותיהם חסרות החיים של הלוחמים למען האידיאלים שלו ונגדם.
ובקיצור - גם אם לעיתים הוא לא מרתק מספיק, כן ספר מומלץ ששואף קצת מעל לבינוניות הממוצעת שמייחסים לו. קראתי אותו כדי להכיר עולם שונה והיסטוריה רחוקה ממני וזכיתי גם בזה וגם בזה, ולכן כדאי גם לאחרים לקרוא, ולהחכים.