מיד בפתיחה לופת הספר את גרונו של הקורא. לא בצער על הנרצחים, אלא בדאגה למי שנותר בחיים. הגופות פחות מעניינות ממי שהותירו אחריהם וממי שמתעתדת להיות גופה, אם פקד בני חריסל לא יספיק להציל אותה בתוך 13 שעות.
בדומה לסדרה 24, מסופר הסיפור במסגרת זמן אמת. אבל בעוד שבסדרה מתרחשות תהפוכות המתאימות לעשרים וארבע שנים, יותר מאשר לעשרים וארבע שעות, הרי שבספר מסגרת הזמן הינה מהימנה ומתקבלת על הדעת.
ופה גם מגרעתה הגדולה.
במסגרת 13 השעות מתרחשים המון דברים שאינם יותר מאשר תזוזות קלות על לוח השחמט, ומכאן, שהמתח נעשה לא פעם מפוהק במקצת.
נתחיל מהתחלה.
הספר הזה הוא ספר עם ערך מוסף. כזה שתצאו אחרי קריאתו, חכמים ואינטליגנטים מכפי שהייתם לפני קריאתו. רוב הבלשים הפופולאריים הם יושבי ארצות הברית ומיעוטם אזרחי אירופה, בלש דרום אפריקני עוד לא היה לנו. דאון מאייר פורש בפנינו ברגישות רבה את בעיותיה הרב גזעיות ורב מעמדיות, כלכליות ופוליטיות של דרום אפריקה שאחרי האפרטהייד. גם עולם המוסיקה הפופולארית אינו יוצא נפסד. אלא שספר המתח הופך מהר מאוד לרומן מתח והתעלומה מאבדת מהתנופה שלה.
דווקא חלקו האחרון של הספר, מהפך קרביים ככל שיהיה, שב ומעלה את הספר על פסי המתח ומביא את הפיתרון בקרשצ'נדו גדול.
אם אתם אוהבים ספר מתח שגרתי עם ערימת גופות, נכונה לכם אכזבה. אם אתם אוהבים ספר מתח עם גיבורים אנושיים, נטולי הילה, שמתחבטים, מתלבטים, נאבקים בפוליטיקה פנימית ובשדים הפנימיים שלהם, שלא זוכים בהערכה מצד אף אחד וצריכים להלחם בגזענות ובדעות קדומות - זה הספר שתאהבו.
אתם גם תאהבו את רייצ'ל, את בני, את ווזי, את פראנסמן ואת מבאלי. אפילו את אלכסה אתם תחבבו.
אני בכל מקרה אהבתי מאוד.

ספר מתאים ליום כיפור, קליל , סיפור אהבה מתוק.
הסוף צפוי וידוע מראש.
הספר למען האמת - קצת מאכזב... לא הרגשתי כלום בסופו.
לאחר שאני מסיימת לקרוא ספר , יש לי מחשבות עליו, אני חוזרת שוב על העמוד האחרון. כאן נשארתי ללא תחושות...

ואוו איזה ספר גדול, פשוט ספר מדהים. אני מאוד אהבתי, מלא עוצמה, אחרי שקוראים אותו, קשה מאוד לשכוח אותו. ספר חזק מאוד. מומלץ בחום.