הספר השלישי בסדרת הסייברפאנק המטורפת של וויליאמס מתחיל להיות הרבה יותר ממה שהיה נראה בתחילה. בספר הראשון הוא בנה את העולם שלו וזה היה מצוין, בספר השני הוא עיצב את הדמויות וזה היה קצת יותר איטי, ובכרך הזה אתה סוף סוף מתחיל להבין את מה שוויליאמס רוצה, פיסות הפאזל מתחילות ליפול למקומן ואתה ממש מתרגש לקראת הבאות. בספרים הקודמים היה אולי כדאי יותר לספר על כל דמות את הסיפור שלה מהתחלה עד הסוף כי זה היה מעט מייגע לעבור בכל פרק לדמות אחרת, אך בכרך השלישי וויליאמס מתחיל את המהפך של הגלגל ועכשיו הדברים מתחילים לרוץ, להתגלל בתחילת המורד התלול והמפולת נראית כהולכת וגדלה עם כל דף שאתה מתקדם דרכו.זה ממש מרגש להתחיל את הספר הרביעי (והאחרון) בסדרה הנוכחית.
לאורך הכרך השלישי הדמויות של וויליאמס מקבלות יותר אופי, הסודות נחשפים, הסיפורים מתחילים להיות מובנים יותר ולהתחבר האחד לשני בעולם המטורף של הסייברפאנק שוויליאמס יצר. בניית הסיפור של וויליאמס מדהימה, מעניינת, מרגשת ומעוררת מחשבות על העולם שלנו ועל מה שעתיד להיות וכך נראה לי שצריך להיות בכל ספר בסוגה הזו. המפליא ביותר הוא שהמתח שוויליאמס מייצר עדיין ממשיך ונבנה עם כל פרק שעובר.
הפרקים האחרונים היו פשוט תענוג צרוף שממש לא רציתי לעזוב את הספר מהיד.
תהנו...

שנה טובה לכולנו!

אין ספק זהו ספר שדורש השקעה,ריכוז וסבלנות.
הרעיון אכן אינו מקורי והוצג באינספור ספרים וסרטים: היסטוריה חלופית או מסע בזמן לשינוי העבר, האפשרות לחזור בזמן לנקודות מפתח בחיינו, בהיסטוריה - מה היה קורה לו... ? (אפקט הפרפר,דלתות מסתובבות,תצפית עבר של אורסון סקוט קארד ולפני שאפול הזוועתי של לורן אוליבר)
גם קו העלילה הקצר של רצח היטלר או ניצחון גרמניה הוצע כבר (ברק של דין קונץ,ארץ אבות המשמים של רוברט האריס והאיש במצודה הרמה המשמים לא פחות של פיליפ ק. דיק) ואפילו הזדמנות שנייה לחיים אחרים ( שתי פרשיות חייו המופלאות של לוקאס קאשה אלכסנדר לויד) כל אלה הציתו את הדמיון ועוררו דיונים פילוסופיים עמוקים (פארדוקס הסבא).
אבל קייט אטקינסון מציגה את הרעיון הזה בדרך משלה ,בכתיבה חיננית, סוחפת,בסיפור מעניין ובגיבורה מעוררת חיבה.

רבים לפניי פירטו את דעתם על הספר לטוב ולרע - אז אקצר במיוחד (למרות ששמתי לב כי רוב אלה שלא אהבו- לא טרחו לקרוא את הספר עד תומו):

אורסולה נולדה למשפחה אמידה בתחילת המאה ה-20 בבריטניה הספר מלווה אותה לאורך חייה ומיתותיה.
אורסולה מתה(לראשונה מיד לאחר לידתה ) וכל מוות שלה מאתחל את חייה מחדש, בכל פעם היא מקבלת הזדמנות נוספת לחיות בצורה קצת שונה לעשות דברים אחרת ולשנות את גורלה. אנו מלווים את אורסולה לאורך ילדותה ובגרותה ,
פרק נכבד -שחוזר על עצמו כמה פעמים - מוקדש ללונדון בזמן ה "בליץ", באופן אישי למדתי המון מן הפרק הזה ,כלומר כן, את יודעת שהיה בליץ ,את יודעת כמה זמן הופצצה העיר,כמה סבלו התושבים ועל העמידה האיתנה, אבל הכל בגדר מיתוס, וקייט אטקינסון הפכה את זה להרבה יותר מוחשי עבורי.
אהבתי גם את קו העלילה הקצר של חיים בגרמניה ההופכת יותר ויותר נאצית,החיים בצד השני בזמן מלחמה ממחישים כמה מיותרת היא.

***
מודה ומתוודה שלא חשבתי לכתוב ביקורת על הספר: "חוטים מקשרים",אבל היום התאריך - 27/03/2013 ועבורי הוא משמעותי ( מיד תבינו למה )וחשבתי לנכון שהוא מתאים לי לקשר אותו לא ממש עם הסיפור עצמו (אולי קצת ) אלא יותר עם שם הספר ..
מי שהספיק להכיר אותי וזוכר, יודע שאני משתדלת לשלב חוויות בביקורות / רשמים / סקירות על ספרים שקראתי ואף להקדיש אותם לאנשים חשובים בחיי וכך התבשל בתוכי הרעיון ,רק שהפעם זו לא חוויה משמחת, אלא אירוע טרגי.

תחילה לביקורת
***

וואוווו כמה רעש וטרראם היה סביב הספר כשיצא לאור והגיע לארצנו.להשיג אותו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית כאילו מדובר בהמצאה טכנולוגית חדשה ואני, כמשוחדת ליוון וביקורות טובות הרגשתי צורך עז לדעת מעט היסטוריה על קהילת יהודי סלוניקי מתקופת תור הזהב דרך גירושם מספרד (1942 ) ועד סופה הטראגי כשנשלחה לאוושוויץ (1943) וזה הדבר היחידי שבשבילו היה כדאי לקרוא את הספר,למרות שבימנו קליק אחד בגוגל וניתן ללמוד היסטוריה של כל מדינה בעולם. א-מה-מה....גיליתי תגלית " לא כל הזהב נוצץ ולא כל ספר ראוי שיקרא "רב מכר".מה שבטוח הוא מייצר "רב כסף" וזה ייאמר לזכותך ויקטוריה היסלופ.
באיזה שהוא מקום הרגשתי מעין דה ז'ה וו,כאילו יש לך נוסחה קבועה גברת היסלופ (שהצליחה עד עכשיו ) שבה את משתמשת במוטיבים חוזרים של עבר והווה בשלושת ספרייך,כשגיבור/ת הספר נוסעים לגלות את שורשיהם במדינות שונות ותוך כדי עוברים חוויות ,אבל אם תשאלי את דעתי הקטנה ,הנוסחה לא תעבוד לאורך זמן.
"חוטים מקשרים " הוא רומן היסטורי המתחיל בשנת 1917 בסלוניקי - שריפה ענקית פורצת ומכלה כמעט את כל העיר כשבתווך שזור סיפור חייהם של התושבים מכל הדתות ,יהודים,נוצרים ומוסלמים החיים בדו קיום על כל המשתמע מכך,שכנות טובה ,גזענות,שנאה,רדיפות,מלחמה עקובה מדם, אהבה כמעט בלתי אפשרית והפי אנד.( קצת מזכיר לי את מדינתנו וכמה ערים שחיו וחיות כמו בסלוניקי.....רמלה/לוד למשל... לא ? ).