כשאחד מחבורת "מונטי פייטון" האלמותיים פוגש במוחו הקודח של ז'ול ורן רק דברים גדולים צפויים לקרות. ואכן הספר הזה לא מכזיב, היחשפות לתרבויות שונות ופרצופים לא מוכרים, טיפוסים שמנהלים חיים נוכח אימת הדוחק של קיומם. נשאבתי אל הספר הזה בעל כורחי, כל פעם אמרתי לעצמי שעלי להפסיק מפאת קוצר הזמן ובכל פעם מחדש המשכתי כנרקומן של המילה הכתובה לקרוא בשקיקה. ספר מסעות מצוין וכתוב היטב, נהיר לכל גיל וכתובת. מומלץ בחום ולצד משקה קריר.

אני מוכרח להודות שהסיפור הזה לא עוזב לי את אזור המחשבה. מסרב לצאת, אוכל לדקלם אותו ואת מסקנותיו לנצח. הודות למורה אלמותית לספרות כמובן. עלילה שאינה מותירה מקום ולו למעט ספק. יוסף הרוכל היהודי כמשל על יהודי אירופה המסרבים לקבל את צלו העולה של היטלר. בין אם ברפת הישנה ועלייה לחדר הכלים הקטנים שיצאו מכלל תשמיש, ומשם אל מיטתה של האדונית. לבין שחיטה לא כשרה, לבישת בגדי חופש והתרחקות מן הדת.יוסף עושה הכל בכדי לשאוף חיי נוחות. אגב, בהיותי אדם חילוני מצאתי עצמי לא פעם מסרב לקבל את הכתוב בדבריו של עגנ"ון. ומתבייש במעשיי דקה קצרה לאחר מכן, כמכור לתחביר המושלם. הקבלות מן המקורות הותירו אותי שבע ונלהב. "חיה רעה אכלתהו" הוא משפט שניתן לשחרר להמון זועם לעת ערב. ואם בכך אמורים הדברים, כל שנותר הוא לאחוז היטב באילנותיו של שמואל יוסף ולהודות על האמת. "דמך קר יהודי" זה משפט מלהיב בכל עניין וכתובת.

אני מוכרח להודות שהסיפור הזה לא עוזב לי את אזור המחשבה. מסרב לצאת, אוכל לדקלם אותו ואת מסקנותיו לנצח. הודות למורה אלמותית לספרות כמובן. עלילה שאינה מותירה מקום ולו למעט ספק. יוסף הרוכל היהודי כמשל על יהודי אירופה המסרבים לקבל את צלו העולה של היטלר. בין אם ברפת הישנה ועלייה לחדר הכלים הקטנים שיצאו מכלל תשמיש, ומשם אל מיטתה של האדונית. לבין שחיטה לא כשרה, לבישת בגדי חופש והתרחקות מן הדת.יוסף עושה הכל בכדי לשאוף חיי נוחות. אגב, בהיותי אדם חילוני מצאתי עצמי לא פעם מסרב לקבל את הכתוב בדבריו של עגנ"ון. ומתבייש במעשיי דקה קצרה לאחר מכן, כמכור לתחביר המושלם. הקבלות מן המקורות הותירו אותי שבע ונלהב. "חיה רעה אכלתהו" הוא משפט שניתן לשחרר להמון זועם לעת ערב. ואם בכך אמורים הדברים, כל שנותר הוא לאחוז היטב באילנותיו של שמואל יוסף ולהודות על האמת. "דמך קר יהודי" זה משפט מלהיב בכל עניין וכתובת.

חככתי בדעתי לא מעט לפני שהעזתי להעלות על הכתב ביקורת על כתיבתה של דבורה עומר, אני מרגיש שקטונתי מלשבח אותה, אי לכך בהיעדר אנלוגיות ראויות אין מנוס אלא להכריז בפני ההמון, זהו ספר נפלא. כריכה מהוהה תמיד משפרת את הרגשתי. דבורה עומר מצליחה בשפה המוקפדת שלה להציג מעין מסמך היסטורי, היא אינה מייפה את המציאות דבר אשר מצופה מסופרת שפונה גם לקהל הילדים, אלא מציגה תמונה עצובה ואותנטית על מאבק. כשהייתי בכיתה ה' הקריאו לנו את הספר על בסיס שבועי, כל פעם מספר פרקים, כעסתי בכל פעם שהמורה הפסיקה את קריאתה נוכח צלצול הפעמון שדחק בי לחזור לביתי, כל שרציתי באותה תקופה הוא לעלעל כמטורף בדפיו של הספר. אגב, במרוצת השנים לא השתנה דבר, אני עדיין נוהג כחזיר בכל קריאה מחודשת שלו. חשוב לציין שהספר מתאים לכל הגילאים, בלי תירוצים ונפנופי ידיים. וככל שאתם יותר צעירים זה עדיף, כך תוכלו לקרוא אותו הלוך ושוב במשך כל החיים. קריאה נעימה כמובן.

מחזה מלהיב, הדמויות כה עלובות נוכח תאוות הממון עד שלא ניתן להבחין מיהו אדם. מומלץ לכל אוהב ספרות טובה ומחזות נעימים לעין לעת ערב. משביע את הדעת במפגיע.!

השקעתי מספר שעות בקריאת הספר ולמען האמת התאכזבתי. סיפור עלילתי ללא אפשרות להזדהות עם הגיבור. דומה כי כל מעשיו ותגובותיו נועדו להרגיז את גלגלי העין. התרגום עצמו מוקפד למעט שילוב גדול של מילים ומקומות בלעז שלא ניתן אלא להשאירם כמות שהגיעו. תיאורים גסים אך לא כירורגים מספקים אשליה של ספרות נועזת, ובמבט נוסף לא מלהיבים דיים בכדי לעורר מחשבה. פרובוקציה זולה במסווה של חדשנות אם תרצו. בתחילתו של הספר מנסה המחבר לטעת בי תקווה לעניינים סוחפים וכך זה ממשיך עד האמצע לערך. הסוף תפל וחסר כל אלמנט של הפתעה. כמשל הילד שצעק זאב לעייפה. מי שאינו צורך סגנון חדש ובלתי מצונזר לעת ערב. ראוי כי יוותר על התענוג המעט מפוקפק בקריאת הספר, רוצה לומר, מוטב לחדש את מלתחת הסיפורת העברית. ומי שבקלילות עסקינן, קריאה נעימה.