אין לי ממש מה להגיד על הספר הזה(בכל זאת רק לפני כמה דקות
סיימתי אותו)
ספר בסדר,לא ספר מדהים שגורם לך להצטער על כך שסיימת אותו ולא ספר גרוע שלוקח לך חודש לקרוא אותו.

אבל מאוד התאכזבתי מהספר(בכלל מאז הספר 'להיות מחונן' הסדרה איבדה חלק מהטעם הטוב שהיה לה),גלילה רון-פדר ניסתה להציג בפנינו עולם שלא כולם נחשפים עליו,עולם של ילדים/ילדות שהם בנים/בנות יחידות.

אבל הפעם גלילה רון-פדר לא הצליחה במשימתה(ותכף אסביר לכם למה),עולמה של גל שטחי מאוד(וכשאני אומרת שטחי אני מתכוונת לזה)ורדוד(כל מה שהיא חושבת עליו הוא המשקל שלה,החבר שלה שהיא לא אוהבת וכמה שההורים שלה מלחיצים ומנג'סים)בהמשך אמנם חל שיפור ניכר(אבל גל עדיין נשארה אותה ילדה שטחית ומגעילה שהיא הייתה מתחילת הספר).
מאוד עצוב לי שגלילה רון-פדר רואה את הנוער ככה(לא כל בני הנוער חושבים כל הזמן על המשקל שלהם ועל עוד כל מיני דברים,שאני לא רוצה אפילו לפרט אותם)
אני לא ממש ממליצה על הספר הזה,אבל אם אתם רוצים תקראו אותו

אחד הספרים הטובים ביותר בסדרה, הסיפור של אופיר כל כך אמיתי ומרגש.
רק אחרי שקראתי את החלק שלו בסיפור הבנתי שגם הוא היה שם כל הזמן הזה.
בסיפורים של החבר'ה האחרים- לא דיברו עליו, לא התייחסו אל קייומו וזה מוכיח שבאמת התעלמו ממנו ובאמת צחקו עליו בתקופת החטיבה בדיוק כמו שהוא מספר.
הספר נכתב ממש אחרי כיתה ט'.
אחרי שאופיר עוזב את בית הספר - זה נותן לנו נקודת מבט שונה, מה קורה אחרי.
ספר מדהים שמראה לנו התפתחות של נער מעשן, ששנא ללמוד ושכולם צחקו עליו.
לאט לאט למרות הקשיים החברתיים והלימודיים הוא מצליח לקום ולקום בגדול.