ואווו! ספר מדהים!!!
אם הייתי יכולה לדרג אותו בעשרה כוכבים - הייתי עושה את זה.
רק שתדעו - עד כיתה ג' בערך, סירבתי לקרוא ספרים.
ואז כשדודה שלי קנתה לי את הספר הזה רציתי לקרוא אותו רק בגלל הכריכה XD
וכמובן, אהבתי אותו מאוווד.
קראתי אותו בשקיקה בפעם הראשונה. ואז שוב ושוב ושוב. זה מסוג הספרים שהייתי מביאה לבית הספר כל יום וקוראת בהסעה..
אני לא אספר לכן על מה הוא, בשביל זה יש תקציר, אבל יש דבר אחד שבא לי להגיד לכם:
תקראו את הספר הזה. כי אם לא - לא תוכלו לדעת כמה הפסדתם. מומלץ לכל הגילאים. כן, גם למבוגרים...

היא חכמה כל כך, רגישה, ספונטנית ובדרך כלל היא יודעת איך אני מרגיש עוד לפני שאני יודע.
הכלבה שלי. כבר בת 11, קטנה למדי אבל יש לה לב בגודל של בית.
ומי עוד יכול לתאר את נפש הכלב, אם לא המספר האדיר של הטבע ושל הטבע האנושי? אני מתפתה לכתוב שרק מי שיש לו כלב יבין באמת על מה מדבר הספר הזה, אבל זה לא כך. לונדון, אשף התיאורים והתחושות מספר סיפור על כלב, אבל לא פחות מכך על הקשר שבין האדם והחיה המדהימה הזו, שלא פעם היא אנושית יותר מהאדם.
אז אם אין לכם כלב בבית, כדאי לכם, כי זה עושה רק טוב. וחוץ מזה, אם אתם כבר כאן, אז כדאי לכם מאוד לקרוא את הספר הזה.

טוב, כמה אפשר להרחיב כשמדובר ביצירה מחורבנת ככ? ישר מהעמודים הראשונים אפשר לראות כמה הכתיבה לא מקצועית ומסתפקת בקלישאות רדודות שראינו בכל סרט או סדרה אחרת אפשרית.
גיבור פסיכופט בלי הסבר או רגשות אבל למעשה הוא מגן על חברים שלו? צ׳ק
איסקאי אכזרי בנאלי ללא הרבה הגיון שעובד כמו משחק מחשב? צ׳ק
דמויות הכי שטוחות שראיתי על כדור הארץ שמתנהגות כמו אף בן אדם אמיתי אי פעם? צ׳ק
ואם כל זה לא מספיק, ניסיתי למצוא את העלילה, אבל כמו כל וובטון שמכבד את עצמו בבינוניות המחרידה שלו, העלילה מורכבת ממסע הגיבור שבעצם אומר מיליון קרבות ומלא אקשן זול, שיגרום לך לחשוב שהדמות הראשית כזאת אדג׳ית אבל בעצם משתנה עבור החברים שלה.
אז תנו לי להגיד לכם, שאם אתם אי פעם מתכוונים לקרוא את הזבל הזה- תקראו אותו אך ורק מתוך הנאה והפקת לקחים. ולעולם, לעולם אל תחשבו שזה מה שיש לעולם האנימה להציע.
ואחרי שעברנו את ההקדמה הטעונה הזאת, אני אשמח לפרט על הדברים שתקעו לי אצבע בעין.
דבר ראשון, כמובן, פסיכופטים לא ממש מתנהגים ככה. כאילו, הם כן, למראית עין חיצונית, אוי אוי אוי, הורגים חיות ואלימים, אבל לפסיכופטים כן יש רגשות. הבעיה שלהם היא לא החוסר יכולת לפקוח את העיניים כמו שצריך במצבים מפחידים, אלא יכולת אמפתיה כלפי הזולת, יכולת להבין רגשות של אחרים. מה שהסופר היה אמור לדעת אם הוא היה עושה את המחקר שלו כמו שהוא טען, או לפחות היה קורא בויקיפדיה ולא עומס של קלישאות של דמויות אנימה אדג׳ים ודיכאונים. אבל גם אם כן פסיכופטים מתנהגים ככה, זה הדבר הכי משעמם שראיתי. אומייגאד, סוף סוף הוא מוצא מקום שהוא יכול להביע את הדחפים האלימים שלו? סוף סוף רואים אותו? זה הפתרון המושלם לפסיכופטים כמובן, לרצוח! ולא פאקינג לקחת אותו לפסיכאטר שיתן לו תרופות!!!!