תחילת הספר מרתקת, איטית, איטית, נותנת לתוכן לשקוע המחשבות של הקורא. צריך שקט נפשי להיכנס לראש של הסופרת האמיתית. לקראת הסוף - כשהסופר בספר - מרגישה שזה סופה - מתחילה האי בהירות, דמויות נוספות - איפה " התאומה השלישית הייתה, עד שעובדי הבית מצאו אותה מלוכלכת ומוזנחת. כל הסוף - אינו ברור - פתאום נוספו דמויות. נראה שהיה לחץ פנימי של הסופרת בספר לסיים אותו במהירות, וניצלה את העובדה שהיא נמצאת בימיה האחרונים.אני הולכת לקרוא שנית את 50 העמודים אחרונים שנית. קטע שמצא חן בעיני " בחדר העבודה שלי מתקהלות המוני דמויות שממתינות להכתב, אנשים דמיוניים , להוטים לזכות בחים, שמושכים בשרוולי וצועקים ""עכשיו אני!נו כבר! עכשיו תורי ואני צריכה לבחור"

תחילת הספר מרתקת, איטית, איטית, נותנת לתוכן לשקוע המחשבות של הקורא. צריך שקט נפשי להיכנס לראש של הסופרת האמיתית. לקראת הסוף - כשהסופר בספר - מרגישה שזה סופה - מתחילה האי בהירות, דמויות נוספות - איפה " התאומה השלישית הייתה, עד שעובדי הבית מצאו אותה מלוכלכת ומוזנחת. כל הסוף - אינו ברור - פתאום נוספו דמויות. נראה שהיה לחץ פנימי של הסופרת בספר לסיים אותו במהירות, וניצלה את העובדה שהיא נמצאת בימיה האחרונים.אני הולכת לקרוא שנית את 50 העמודים אחרונים שנית. קטע שמצא חן בעיני " בחדר העבודה שלי מתקהלות המוני דמויות שממתינות להכתב, אנשים דמיוניים , להוטים לזכות בחים, שמושכים בשרוולי וצועקים ""עכשיו אני!נו כבר! עכשיו תורי ואני צריכה לבחור"