הכלכלה תתכווץ, תהיו עניים יותר, הגזענות תרים ראש והחיים באופן כללי יהיו קשים יותר (לא עזר, הם הצביעו בעד היציאה מהאיחוד האירופי).
אתם תשארו פריפריה כל החיים, הקיפוח יתעצם ויתחזק והפער העדתי ימשיך לחגוג, כפי שבישרו כותרות YNET הבוקר (לא עזר, הם ממשיכים להצביע נתניהו).
הרבנים מסרו שהגזירה מבוטלת, אלוהים לא יתן לזה לקרות (לא עזר, כולם נגררו עד האחרון שבהם מרצועת עזה וההתנתקות, למרות הכל, אכן התרחשה).
מודריץ' וראקיטיץ' הם האינייסטה והצ'אבי החדשים (לא עזר, כל מי שהימר על קרואטיה ביורו הנוכחי אכל אותה).
בואו נחבק את המוסלמים, זה יעזור להם להבין שאנחנו לא נגדם (לא עזר, לא כל המוסלמים טרוריסטים אבל כל הטרוריסטים מוסלמים).
איוולת אנושית, יש להודות, היא כנראה נגזרת של החיים האנושיים, בכל צורה ומקום. למרות ההתקפות בשנים האחרונות על ברברה טוכמן מכל מיני חוגים אנינים מטעם עצמם, אני מכור לסגנון הסיפור שלה.
לטעמי אין כמו "אוגוסט 1914" המיתולוגי שלה, אבל גם בספר הזה היא מפליאה לתאר ולספר והפעם אודות האיוולת האנושית, שאינה מפסיקה אף פעם להפתיע ופשוט חובשת ופושטת צורה, תוך שהיא מתחלקת באופן שווה בין כל האומות, שהרי איש לא יקופח בכל הנוגע לחלוקה הצודקת של האיוולת.
האיוולת אינה אופיינית רק לממשלות או שליטים, כפי שמתארת טוכמן בספר, שהרי ממשלות מורכבות מאנשים, לא תמיד כאלו שהגיעו לשם בזכות שכל ישר או הברקות אינטלקטואליות כאלו או אחרות. מצד שני, גם הציבור הבוחר בממשלות אלו, מוכיח לא פעם כי גם הוא חזק מאוד בתחום, כך שבסופו של דבר, מתברר כי אותו משחק סכום אפס, ימשיך בוודאי להוכיח את עצמו כאחד הפרמטרים החזקים ביותר בהתנהלות האנושית.
