שרוצים להציק למתמטיקאים, מספרים על איך הם פותרים בעיות.
למשל מספרים שאם מתמטיקאי נמצא עם עוד משהו בחדר עם קומקום חשמלי ומבקשים מהם להרתיח מים, האיש הרגיל ימלא את הקומקום במים, ופשוט יחבר את הקומקום לחשמל כדי להרתיח את המים, ואילו המתמטיקאי כדי לפתור את הבעיה ייקח את הקומקום עם המים הרותחים, ינתק אותו מהחשמל, ירוקן אותו מהמים ויגיד שעכשיו זה כבר פתור.
המתמטיקאי תמיד ינסה לפתור בעיות ע"י בעיות אחרות שאת פתרון הוא כבר ראה, כך שלא יצטרך כלל לחשוב על פתרון עם תנאים אחרים.
צחוק צחוק אולם נראה שהבדיחה היא על האנשים כולם ולא רק על מתמטיקאים.
כך נדמה האביב הערבי, נראה שחלק מהעמים חשבו לעצמם שהינה במקומות שונים פתרו את הבעיה. נצא לרחוב, נלחם קצת נגד העריץ, נקריב קצת אנשים, והעולם יעזור לנו להפיל את הרודנות – רק שהבעיה היא לא זהה בכל מקום, והעולם והאנשים שבו, לא צפויים וממש לא תמיד בא להם להתערב, ביחוד אם אין שם נפט.
כך בסוריה, כבר כמעט שנתיים מתחוללת שם מלחמת אזרחים, שלהגיד את האמת מבחוץ אין ממש מושג מה קורה שם, מי נגד מי, ולמה בעצם.
כמו בפרשת הרפז-אשכנזי-ברק, שנראה שמשהו צוחק עלינו ואף אחד לא מבין מה קורה שם, כך גם ששומעים את החדשות על סוריה. "מומחים" ו"פרשנים" טלוויזיוניים אוהבים לדקלם שמות בערבית, ונבואות חסרות שחר שבמקום להבהיר מה קורה, רק גורמות לבלבול ובסוף אפתיה.
כשראיתי את הספר על המדפים לפני מספר חודשים, חשבתי לעצמי (ממש כמו רון בביקורתו) שהינה משהו רוצה לעשות קצת כסף, ומיהר לכתוב משהו על המרד בסוריה. אבל משהו תפס אותי, ההוצאה (עם עובד) מוציאה ספרי היסטוריה ועיון מעולים, פואד עג'מי צלצל לי מוכר מספרים אחרים ברשימת המשאלות שלי, וחשוב מכל, אני חייב אבל ממש להבין מה קורה בבלגאן הזה.
לא התאכזבתי – "המרד בסוריה" הוא מסמך מעולה, שמתמקד בהיסטוריה המודרנית של סוריה, מימי המנדט הצרפתי ועד לימינו. ספר המפזר את ענני הבלבול ומסביר בדיוק מה שחיפשתי, מי נגד מי, ולמה.
המלחמה כמו תמיד היא תוצאה של תהליכים היסטוריים, ומשקעים של עשרות שנים, ורק שחוזרים אחורה בזמן אפשר להבין מה קורה היום ולמה.
למה המיעוטים מעדיפים דיקטטור עריץ? למה העלווים לא יכולים אחרת? למה המדינה הזאת לא יכולה להיות ביחד אבל גם לא לחוד? – כל זאת ועוד המון שאלות ששאלתי את עצמי, ובטח כל סקרן שהוא, קיבלו מענה.
המחבר מפליא בניתוח של העבר וההווה, תוך הבאת דוגמאות, אנשים, אמונות וביאורים שמסבירים כמה מורכב הסכסוך הזה, ולמה הוא לא נפתר כמו בלוב, במצרים או תימן – וזה חוזקו ויופיו של הספר.
בחלק החלש יותר שבו, פואד עג'מי מביע דעתו, ולא מתנצל על כך, באהדתו את המורדים הסונים איסלמיסטים, ובצורה פשטנית ותמימה משהו (כנראה פשוט כי אינו יכול לדמיין אחרת), מאמין כי האסלאם הסוני ינהל משטר טוב יותר (בשכחו היסטוריה של מקומות אחרים, וגורלות של מיעוטים אחרים תחת ממשלתו) – מעניין לקרוא את דעותיו, למרות שאני חושב שהוא לוקה בעיוות תפיסה לגבי הפתרון שבראשו.
מה שאני כן מסכים אתו, ועם עוד אנשי אופוזיציה שהוא מביא מדבריהם שהפתרון ייקח כנראה אותו מספר שנים כמו משך הדיקטטורה בסוריה, שקיימת כבר עשרות שנים.
אפשר ללמוד מההיסטוריה! תהליכי דמוקרטיה אחרי שלטון עריצות לוקחים זמן, הרבה זמן, המהפכה בצרפת היא רק דוגמא אחת למטוטלת שעם ומדינה עוברים עד שהדמוקרטיה מכה שורש והעריצות נעלמת.
התרגלנו לחיים בקצב מהיר, זבנג וגמרנו, מהפכה וזהו – אבל להיסטוריה קצב משלה.
אני מודה, הספר לא לכולם, אבל לסקרנים, שמתעצבנים שהם לא מבינים עד הסוף, זה ספר מעולה, שעוזר להבין יותר מה שקורה שם מעבר לגולן.
אני למדתי המון! ממליץ בחום.
