כמו שמדבר משווע למים ומשחלפו על פניו קליפת הרגבים נסדקת ומבעדה צומחים עשבים מוריקים כזו היא דמותו של אובה. למרות שההתפתחות מאוד צפויה כך גם הספר מבקיע נתיב אל הלב מפני שהוא פורט על אחד משני מיתרים.... המיתר שמתאווה לפרוץ אל לב עטוי שריון של היקרים לנו ואפילו הסובבים אותנו ללא כל קרבה פשוט כי כאלה אנו. מחפשים קרבה והמיתר השני שמייחל שהשריון שמסביבו ייפרץ ושתינתן לו ההזדמנות לביטוי כל שנאצר בו גם אם אינו מודע לכך. זו יכולה להיות עבודה שנשקיע בה את ליבנו ואלה יכולים להיות האנשים שמסביבנו. אני ממליץ בחום.

לא עוד סיפור מרגש המתאר אהבת אם ובנה, בעל אותם המאפיינים שבהכרח פורטים על מיתרי לבבותינו (גם, אך לא רק). גם ביחס לאם יהודיה הסיפור אינו אופייני ובטח שלא "קלאסי". בספר יש נגיעות של רגישות והומור, של כאב וגם של כיעור מנקודת מבטו המשתנה עם הזמן של מי שגדל להיות רומן גארי. תמהיל של חיים שהביא אדם אל המקום שבו הוא כותב כאשר הוא כותב. כשיודעים כי בסופה של דרך, לאחר שהשיג את השאיפות והחלומות שרקמה עבורו אימו, נטל את חייו בידו. המילה שבה הוא מסיים את הספר מקבלת משמעות אחרת, וזאת למרות הפער בן 20 השנה מיום הוצאת הספר ועד יום פטירתו. ספר מעולה, המעורר מחשבות גם ברמה האישית..... לאלו הנוהגים לעורר את מחשבתם ולא רק להשאיל ממחשבותיהם של אחרים... :) קריאה מהנה שתהיה

אם פעם חשבתי שעשבים יש לעקור, לנכש או להכחיד, היום אני מבין שעשבים תמיד יהיו, והשאלה היא רק באיזה מינון והאם היחס בינם לבין מה ששתלתי אני הנו סביר ומתקבל על הדעת. מה הקשר לספר מלכוד 67? להרגשתי ספר זה מביא תובנות דומות. החידוש שבו הוא שאינו מציג פתרון למורכבות הפוליטית, הגיאוגרפית והמדינית. אין דרך נכונה וסופית, יש להמיר להצעתו של המחבר את השאיפות למציאות אידיאלית עם שאיפות מציאות פרגמטית. להישאר עם מה שיש אך לארגון מחדש של התפישה לגבי זה. הספר כתוב באופן שמייצר הכללות שהן לדעתי מעט משטחות את המורכבות הקיימת בכדי שתתקבל בהירות בנוגע לרעיונות שהספר מציג. כמו כן קיימת באופן הכתיבה משהוא שמעט מטריד בכך שהכותב בתחילה באמצע ובסוף כל פרק חוזר על הרעיון, ולפעמים יחזור על זה גם בסוף הפרק הבא למקרה ששכחנו ולא נבין את הסמיכות. החזרה הזו גורמת לתחושה של מעין חזרה על מנטרות ושכנוע עצמי בכדי שלא ניתן יהיה להימנע מלהסכים עם המחבר. עם כל זאת המחשבה שמאחורי הדברים אכן מעניינת ומרעננת וכן הייתי ממליץ לקרוא ולו בעבור החשיבות לכך שרצוי תמיד לבחון תבניות מחשבתיות שאימצנו לעצמנו וכשהן אינן תורמות, יש יתרון ביכולת להגיע למקומות חדשים וטובים באמצעות שחרור מאותן התבניות וארגון מושכל שייטיב עמנו ועם הסובבים אותנו.

אם פעם חשבתי שעשבים יש לעקור, לנכש או להכחיד, היום אני מבין שעשבים תמיד יהיו, והשאלה היא רק באיזה מינון והאם היחס בינם לבין מה ששתלתי אני הנו סביר ומתקבל על הדעת. מה הקשר לספר מלכוד 67? להרגשתי ספר זה מביא תובנות דומות. החידוש שבו הוא שאינו מציג פתרון למורכבות הפוליטית, הגיאוגרפית והמדינית. אין דרך נכונה וסופית, יש להמיר להצעתו של המחבר את השאיפות למציאות אידיאלית עם שאיפות מציאות פרגמטית. להישאר עם מה שיש אך לארגון מחדש של התפישה לגבי זה. הספר כתוב באופן שמייצר הכללות שהן לדעתי מעט משטחות את המורכבות הקיימת בכדי שתתקבל בהירות בנוגע לרעיונות שהספר מציג. כמו כן קיימת באופן הכתיבה משהוא שמעט מטריד בכך שהכותב בתחילה באמצע ובסוף כל פרק חוזר על הרעיון, ולפעמים יחזור על זה גם בסוף הפרק הבא למקרה ששכחנו ולא נבין את הסמיכות. החזרה הזו גורמת לתחושה של מעין חזרה על מנטרות ושכנוע עצמי בכדי שלא ניתן יהיה להימנע מלהסכים עם המחבר. עם כל זאת המחשבה שמאחורי הדברים אכן מעניינת ומרעננת וכן הייתי ממליץ לקרוא ולו בעבור החשיבות לכך שרצוי תמיד לבחון תבניות מחשבתיות שאימצנו לעצמנו וכשהן אינן תורמות, יש יתרון ביכולת להגיע למקומות חדשים וטובים באמצעות שחרור מאותן התבניות וארגון מושכל שייטיב עמנו ועם הסובבים אותנו.

המעניינת בפרשנותו של גודמן היא הצעתו כי אין לקרוא את ספר הכוזרי כפשוטו. עפ"י הצעתו כל הדמויות מציגות את הקונפליקטים בין האספקטים וההשפעות התרבותיות וההגותיות שרווחו לאורך מספר עשורים בימי חייו של רבי יהודה הלוי, ועד לכדי גיבוש הגותו. ע"י הנחה זו נשמט הקרקע עליה נשענים המקטרגים על הספר ומתאפשרת בחינתו ללא כבילתה של המחשבה לתבניות ומוסכמות מוקדמות ולהתנגשות בינן ובין הכתוב. הספר כתוב באופן קריא ושוטף שנעים להתעכל ביחס לספר שעוסק בהגות ופילוסופיה. גם אם אין מסכימים עם הנחות היסוד עליהן נסמך גודמן הן מייצרות שיח ומחשבה מחודשים והרחבת העיון על הספר שנכתב במאה ה-12. אני מניח שהאמת שכה רבים מאיתנו מייחלים לפגוש נמצאת בספקטרום שבין הרציונלי והרגשי ולכן כה מבורך שלאותו מקור ידע קיימים גישות ופרשנויות רבות המאפשרות לכל אדם להתחבר בדרכו למקורות. שתהיה קריאה מהנה.

המעניינת בפרשנותו של גודמן היא הצעתו כי אין לקרוא את ספר הכוזרי כפשוטו. עפ"י הצעתו כל הדמויות מציגות את הקונפליקטים בין האספקטים וההשפעות התרבותיות וההגותיות שרווחו לאורך מספר עשורים בימי חייו של רבי יהודה הלוי, ועד לכדי גיבוש הגותו. ע"י הנחה זו נשמט הקרקע עליה נשענים המקטרגים על הספר ומתאפשרת בחינתו ללא כבילתה של המחשבה לתבניות ומוסכמות מוקדמות ולהתנגשות בינן ובין הכתוב. הספר כתוב באופן קריא ושוטף שנעים להתעכל ביחס לספר שעוסק בהגות ופילוסופיה. גם אם אין מסכימים עם הנחות היסוד עליהן נסמך גודמן הן מייצרות שיח ומחשבה מחודשים והרחבת העיון על הספר שנכתב במאה ה-12. אני מניח שהאמת שכה רבים מאיתנו מייחלים לפגוש נמצאת בספקטרום שבין הרציונלי והרגשי ולכן כה מבורך שלאותו מקור ידע קיימים גישות ופרשנויות רבות המאפשרות לכל אדם להתחבר בדרכו למקורות. שתהיה קריאה מהנה.