ענת•לפני 16 שניםאני לא מרחמת...בסדר. בלה לא מתה. מסתבר... את לא חייבת לסבול אותה בספר הבא - תחסכי מעצמך את הסבל, ואל תקראי את הספר הבא!על הביקורת של chesirecat על ליקוי חמה מאת סטפני מאייר
ענת•לפני 16 שניםאל תתעצביואנשים כתבו כבר דברים יותר גרועים - אני מבטיחה לך, גם בלי לקרוא את הסדרה של מאייר. ובאשר לכריכה - רק עכשיו שמת לב, שכאשר מתרגמים ספר, ב-95% מהמקרים מעצבים גם כריכה חדשה, ששונה מהמקורית? זה הספר המתורגם הראשון שאת קוראת...? מזל טוב!על הביקורת של chesirecat על מולד הירח מאת סטפני מאייר
מולד הירח סטפני מאיירפשוט עצוב איך אנשים מגיעים לכתוב כאלה דברים.. ולמה הכריכה לא תואמת לכריכה המקורית?
ליקוי חמה סטפני מאיירהו בלה, אם רק היית מואילה בטובך למות בסוף הספר.. אבל לא. אנחנו צריכים לסבול אותך גם בספר הבא. ג'ייקוב המסכן, הוא התאהב בבן-אדם טיפש ואובססיבי.
דמדומיםסטפני מאיירזה התחיל מהסרט.. סרט תמים על ערפדים, הנושא הכמעט הכי אהוב עליי באותה תקופה. ואז, מתוך ההכרח של סקרנות ולחץ חברתי, התחלי לקרוא את הספרים באנגלית (וגם כי הייתי צריכה ספר לדו"ח קריאה לאותו יום ראשון). בכל מקרה, תוך שבועיים סיימתי את ארבעת הספרים. קראתי מרגע שחזרתי הבייתה ועד חצות. כן, אני מודה, חולני ביותר. הספר הזה סוחף מאוד, בזה אין כל ספק. אבל, הוא פשוט מטומטם. אני מצטערת שהקדשתי לזה כ"כ הרבה אנרגיה. אולי אם בלה לא הייתה כ"כ מטומטמת וחסרת מחשבה אינדבידואלית, אדווארד היה פחות רכושני ורציני וכולם היו מבינים בסופו של היום שאף בחורה עם שמץ של כבוד עצמי ואהבה לחיים תשליך את עצמה בקלות דעת על ערפד ואף תרצה לחיות את אותו סגנון חיים מאוס, אז אולי היה על מה לדבר. אבל אין. ובעקבות אותו סרט מבחיל וחובבני אנחנו כעת צריכים להתמודד עם גל ז'אנר הערפדים החרוש. העובדה שמדמדומים הכמעט נסבל הגענו ל"חצויה" פשוט גרמה לי לברוח כמו מאש מאותם סדרות ערפדים. בעיקרון, לא מומלץ, אבל אם אתם חייבים אז שימו לב להיסחפות. הגרסה החדשה מנקודת המבט של אדווארד היא הרבה יותר טובה לטעמי מהמעט שקראתי. ודרך אגב, אני בקבוצת ג'ייקוב.
מולד הירח סטפני מאיירפשוט עצוב איך אנשים מגיעים לכתוב כאלה דברים.. ולמה הכריכה לא תואמת לכריכה המקורית?
ליקוי חמה סטפני מאיירהו בלה, אם רק היית מואילה בטובך למות בסוף הספר.. אבל לא. אנחנו צריכים לסבול אותך גם בספר הבא. ג'ייקוב המסכן, הוא התאהב בבן-אדם טיפש ואובססיבי.
דמדומיםסטפני מאיירזה התחיל מהסרט.. סרט תמים על ערפדים, הנושא הכמעט הכי אהוב עליי באותה תקופה. ואז, מתוך ההכרח של סקרנות ולחץ חברתי, התחלי לקרוא את הספרים באנגלית (וגם כי הייתי צריכה ספר לדו"ח קריאה לאותו יום ראשון). בכל מקרה, תוך שבועיים סיימתי את ארבעת הספרים. קראתי מרגע שחזרתי הבייתה ועד חצות. כן, אני מודה, חולני ביותר. הספר הזה סוחף מאוד, בזה אין כל ספק. אבל, הוא פשוט מטומטם. אני מצטערת שהקדשתי לזה כ"כ הרבה אנרגיה. אולי אם בלה לא הייתה כ"כ מטומטמת וחסרת מחשבה אינדבידואלית, אדווארד היה פחות רכושני ורציני וכולם היו מבינים בסופו של היום שאף בחורה עם שמץ של כבוד עצמי ואהבה לחיים תשליך את עצמה בקלות דעת על ערפד ואף תרצה לחיות את אותו סגנון חיים מאוס, אז אולי היה על מה לדבר. אבל אין. ובעקבות אותו סרט מבחיל וחובבני אנחנו כעת צריכים להתמודד עם גל ז'אנר הערפדים החרוש. העובדה שמדמדומים הכמעט נסבל הגענו ל"חצויה" פשוט גרמה לי לברוח כמו מאש מאותם סדרות ערפדים. בעיקרון, לא מומלץ, אבל אם אתם חייבים אז שימו לב להיסחפות. הגרסה החדשה מנקודת המבט של אדווארד היא הרבה יותר טובה לטעמי מהמעט שקראתי. ודרך אגב, אני בקבוצת ג'ייקוב.
