קפקא על החוףהרוקי מורקמיהאם רק אני הבנתי את הספר או שטעיתי ורק חשבתי שהבנתי? זהו הספר השני שלו שאני קוראת שלו ונהניתי מכל רגע. נכון שהכתיבה הזויה ולא תמיד הוא הגיוני אך לדעתי הוא כותב על שחרור, הילד למעשה ננטש על עי אימו ואביו התעלל בו הוא בורח מאביו ויוצא לחפש את אימו ואחותו ועובר תהליך של גילוי עצמי שבסופו כך לפחות אני הבנתי, יוצא עם תובנה שמה שהיה היה ואין ביכולתו לשנות את העבר. וכמו בחיים האמיתיים למרות הדברים שקורים לנו אנו צריכים לשחרר ולא לחיות לפי העבר אלא לקבוע בעצמנו את גורלנו.
קפקא על החוףהרוקי מורקמיהאם רק אני הבנתי את הספר או שטעיתי ורק חשבתי שהבנתי? זהו הספר השני שלו שאני קוראת שלו ונהניתי מכל רגע. נכון שהכתיבה הזויה ולא תמיד הוא הגיוני אך לדעתי הוא כותב על שחרור, הילד למעשה ננטש על עי אימו ואביו התעלל בו הוא בורח מאביו ויוצא לחפש את אימו ואחותו ועובר תהליך של גילוי עצמי שבסופו כך לפחות אני הבנתי, יוצא עם תובנה שמה שהיה היה ואין ביכולתו לשנות את העבר. וכמו בחיים האמיתיים למרות הדברים שקורים לנו אנו צריכים לשחרר ולא לחיות לפי העבר אלא לקבוע בעצמנו את גורלנו.
מוסיקת המקרהפול אוסטרלמרות שקראתי את הספר מזמן אני זוכרת את הכעס שלי על הגיבור הראשי של הספר,מכיוון שאני לא אוהבת אנשים פסיבים בחיים אני לא אוהבת לקרא עליהם מצאתי את עצמי במהלך הקריאה ממש כועסת עליו חי כמו אפס ומת כמו אפס. אם זאת מטרתו של הסופר אז הוא הצליח להעביר את המסר. ג'ים לא לוקח אחריות על חייו לא מצאתי לא חירות ולא אידיאולוגיה בחייו ואף הסוף משחחר אותו מאחריות.
קפקא על החוףהרוקי מורקמיהאם רק אני הבנתי את הספר או שטעיתי ורק חשבתי שהבנתי? זהו הספר השני שלו שאני קוראת שלו ונהניתי מכל רגע. נכון שהכתיבה הזויה ולא תמיד הוא הגיוני אך לדעתי הוא כותב על שחרור, הילד למעשה ננטש על עי אימו ואביו התעלל בו הוא בורח מאביו ויוצא לחפש את אימו ואחותו ועובר תהליך של גילוי עצמי שבסופו כך לפחות אני הבנתי, יוצא עם תובנה שמה שהיה היה ואין ביכולתו לשנות את העבר. וכמו בחיים האמיתיים למרות הדברים שקורים לנו אנו צריכים לשחרר ולא לחיות לפי העבר אלא לקבוע בעצמנו את גורלנו.
קפקא על החוףהרוקי מורקמיהאם רק אני הבנתי את הספר או שטעיתי ורק חשבתי שהבנתי? זהו הספר השני שלו שאני קוראת שלו ונהניתי מכל רגע. נכון שהכתיבה הזויה ולא תמיד הוא הגיוני אך לדעתי הוא כותב על שחרור, הילד למעשה ננטש על עי אימו ואביו התעלל בו הוא בורח מאביו ויוצא לחפש את אימו ואחותו ועובר תהליך של גילוי עצמי שבסופו כך לפחות אני הבנתי, יוצא עם תובנה שמה שהיה היה ואין ביכולתו לשנות את העבר. וכמו בחיים האמיתיים למרות הדברים שקורים לנו אנו צריכים לשחרר ולא לחיות לפי העבר אלא לקבוע בעצמנו את גורלנו.
קפקא על החוףהרוקי מורקמיהאם רק אני הבנתי את הספר או שטעיתי ורק חשבתי שהבנתי? זהו הספר השני שלו שאני קוראת שלו ונהניתי מכל רגע. נכון שהכתיבה הזויה ולא תמיד הוא הגיוני אך לדעתי הוא כותב על שחרור, הילד למעשה ננטש על עי אימו ואביו התעלל בו הוא בורח מאביו ויוצא לחפש את אימו ואחותו ועובר תהליך של גילוי עצמי שבסופו כך לפחות אני הבנתי, יוצא עם תובנה שמה שהיה היה ואין ביכולתו לשנות את העבר. וכמו בחיים האמיתיים למרות הדברים שקורים לנו אנו צריכים לשחרר ולא לחיות לפי העבר אלא לקבוע בעצמנו את גורלנו.
האיסלאם בהיסטוריהברנרד לואיס0ישבתם פעם עם אלוהים? אני כן, במשך 68 דקות שלא אשכח כל חיי. זה היה בתואר הראשון שלי, באסלאם ומזרחנות. היה המון חומר קריאה בסילבוסים השונים וחצי ממנו נכתב בידי פרופסור ברנרד לואיס. את החצי השני כתבו אנשים שקראו את פרופסור ברנרד לואיס. הוא האיש שבעצם הפך את המזרחנות למשהו שמעניין את כל העולם. עד אליו עסקו במזרחנות רק בריטים מיוזעים, צרפתים תמהונים וכמה ישראלים משועממים. בשנה השלישית שלי התברר לי שמדי פעם הוא מגיע לאוניברסיטה בה למדתי לכמה שבועות. ושאפשר לנסות להירשם לפגישה אישית איתו, מה שבערך כל 350 תלמידי החוג עשו. בדיוק עמדתי באמצע הסמינריון האחרון שלי בתואר, על החשאשין, אותה כת מסתורית של מתנקשים (המילה "אסאסין" באנגלית נובעת משם הכת) וכמובן שכמעט כל החומר נשאב מספריו ומאמריו בנושא. לא ייאמן, אבל בין 12 המאושרים שקיבלו איתו שעה אישית, היה גם עבדכם הנאמן. דמיינו לעצמכם חובב כדורגל מקבל שיעור ממסי. דמיינו לעצמכם גיק מחשבים בארבע עיניים עם ג'ובס. דמיינו לעצמכם אותכם עם האלוהים הפרטי שלכם. דיברנו 10 דקות על החשאשין ועוד שעה על מיליון דברים אחרים. אלוהים חייך וצחק והסביר. לא אשכח. אה, עוד משהו שכמעט שכחתי - זה ספר מאיר עיניים, מפורט, ובעיקר קריא. ומכיוון שכולכם חיים בין מוסלמים, המון מוסלמים, כדאי לכם מאוד לקרוא, אולי תבינו כמה דברים על השכנים שלכם. וכן, הם תמיד יהיו השכנים שלכם.
קפקא על החוףהרוקי מורקמי0"מעכשיו עליך להיות בן החמש-עשרה החזק ביותר בעולם...". קפקא טמורה, במשך זמן לא מבוטל, עובר מסע נפשי/פיזי שבהחלט מכתיר אותו כ- "בן החמש-עשרה החזק ביותר בעולם". בגיל 15 מחליט קפקא לברוח מביתו, מעברו , מקללתו של אביו ומחליט לצאת לחיפוש אחר אפלה שנמצאת בחייו- הנוצרה ע"י עזיבתם של אמו ואחותו. במקביל יוצא גם נאקאטה למסע המתחיל ממקרה רצח שהוא עצמו ביצע בעל כורחו... מורוקמי (כמו שמורוקמי יודע לעשות) מצליח לשלב בין שתי דרכים שנראות לנו בהתחלה לא קשורות בעליל, וליצור בינהן נקודות מפגש עדינות ספק מיסטיות ספק ריאליסטיות. למרות שהספר לא מספק תשובות לכל השאלות שעולות במהלך הסיפור, ובמקומות מסויימים מרגישים ש"יוצאים ביידים ריקות", אני נהניתי כל כך ממהלך הקריאה, מדרך הכתיבה המדהימה של מורקמי, ומן היכולת שלו לתאר את הפרטים הקטנים ביותר בצורה מושלמת שכל כך נושקת למציאות והופכת אותם לכל כך משמעותיים, כך שאני מוכן "לסלוח" לו על חוסר ההתמקדות בפיתרון החידות. חוץ מזה, לדעתי יש משהו נורא יפה בהשארת חידה תלוייה באוויר, ככה סתם ללא פיתרון.
חרדתו של המלך סלומוןרומן גארי (אמיל אז'אר)0העולם עומד על שלושה סלומונים : סלומון מלך הקונפקציה, סלומון מלך היהודים, והמלך סלומון האמיתי. עלי לפתוח בגילוי נאות ולאמר שחלקו הארי של הספר לא זרם עבורי, בדומה מאוד לחלקים של "כל החיים לפניו". יחד עם זאת, ניצוצות התבונה ועומק ההבנה של האנוש ושל הרגש האנושי מדהימים בעיניי. המונולוג של ז'אנו בסוף הספר פשוט שיא השיאים מבחינתי. קטע עמוק ומסחרר ומפקח ומפכח. סיפור על אגו נשי מונומנטאלי. סיפור על אגו גברי מונמנטאלי. סיפור של מה שהייתי רוצה להיות. סיפור על מה שלא הייתי רוצה להיות. וכרגיל- ציטוט (שלא מההתעלות והקטרזיס של סוף הספר) : "הראשון שביקרתי אצלו היה אדון ז'ופרואה מרחוב דארן, הסופר.הוא עוד לא פרסם שום דבר, כי היה עסוק בחיבור יצירת חייו והיה צריך לחכות לסוף, הוא כבר היה בן 75 ויותר, אבל רצה שהספר שלו יהיה מושלם, ומכיון שעוד חי ואולי נשאר לו עוד מה לראות ולהרגיש, היתה לו בעיה לא קלה, כי אם ימות פתאום תשאר היצירה לא-מושלמת, ואם יפסיק אותה לפני כן, היא לא תהיה גמורה באמת מפני שיחסר בה פרק מחייו".
