שאלו אותי באחת הסקירות האחרונות איך יש לי זמן לקרוא כל כך הרבה, והתשובה היא שהקריאה היא לא הבעיה. אני קוראת מהר ויש שבת שהיא ארוכה ומספיקה להרבה מאוד דברים. הבעיה הגדולה יותר היא עם הזמן שנדרש לכתיבת סקירות. אני לא יודעת למה, או שבעצם אני כן יודעת, אבל יותר קשה לרכז כוחות ולכתוב סקירה על ספר מסתם ככה לקרוא אותו. וככה נצברת בצד רשימת ספרים שאותם כבר קראתי אבל איכשהו עוד לא התפניתי לכתוב עבורם סקירות, והם מצטברים לי.
אז 4000 שבועות.
קניתי אותו בעזרת גיפט-קארד שקיבלתי מתנה ליום הולדתי ה-50, אז זה קצת אירוני אפילו. המספר הזה, 4000, הוא מספר השבועות המוקצב לחיים בהנחה שנגיע לתוחלת החיים הממוצעת (עבור מי שהגיע לגיל קריאה) והיא 80 שנה. היות ואני כבר בת 50, מה שאומר שניצלתי כבר חלק נכבד מתוך ה-4000 הללו, ונשאר לי אולי עוד 1500 כזה, שזה מעט נורא, מה גם שבגילי השבועות רצים ממש. לקחתי אותו לנופש בצפון, שזה אולי עוד יותר אירוני. או שלא. מדריך "איך לחיות את החיים במקום לנהל את הזמן" כמו שאומרת כותרת המשנה של הספר, ובכן זה קצת מתאים לנופש וקצת לא. בכל מקרה לקחו לי אותו - גם הבת וגם החתן, וקראו בו במקומי, וכך יצא שאת רובו קראתי אחרי החופשה.
מכירים את כל הטיפים לניצול יעיל של הזמן? תשמרו על אינבוקס אפס, תכינו רשיימת מטלות, תסדרו את השולחן בסוף היום, תשתתפו במועדון החמש בבוקר, דברים כאלה? אז אוליבר ברקמן אומר שהוא מכיר, ושאחרי שהוא בחן הרבה מהשיטות הוא מגלה דבר אחד: אף אחת מהן לא עוזרת, וחלקן מחמירות את הבעיה. עניתם על מייליים בזמן ושמרתם על תיבה ריקה? ברכותיי. אנשים שהגבתם להם מגיבים חזרה, ותשמעו מה? יצא לכם מוניטין של אנשים שעובדים מהר וביעילות ולכן כתוצאה תקבלו בעתיד הרבה ייותר מיילים.
