הצעת חוק הממשלתית נועדה לשנות את אופן הבחירה של היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה, מבחירה באמצעות מכרז לבחירה בידי השר הממונה על המשרד הממשלתי, על פי הצעה של ועדת איתור. לפי הצעת החוק של חה"כ אמיר אוחנה היועץ המשפטי למשרד ייבחר למשרת אמון על ידי השר המופקד על המשרד, כפי שהדבר נעשה היום בנוגע לבחירת מנכ"ל המשרד.

יש תפקיד לגיטימי, כשמדובר במעסיקים פרטיים שמנסים לכפות את החיסון על עובדיהם. כי שם באמת קיימת שאלה עקרונית של חירות הפרט, חופש העיסוק וכו'. שלא כמו הכנסת, אין תקדים של מעבידים המגייסים ומפעילים צבא. אבל לגבי הכנסת (או הממשלה, שהיא בעצם חלק מהכנסת), אם אתה רוצה לטעון שלא היא אלא בג"ץ צריך להכריע במלחמה נגד הקורונה, אז אתה צריך להביא טיעון *עקרוני*. זה לא מספיק לטעון שהכנסת מעבירה החלטות לא נכונות. כי אין לך כל ערבות שבג"ץ ידע יותר טוב מה לעשות.

המדינה או האזרח שעומד לקבל חומר נסיוני לתוך גופו. אם החומר הזה גורם לבעיות עתידיות שאינן ידועות כעת, כמו למשל החיסון של אסטרה זנקה שכרגע יש חששות שהוא עלול לגרום לקרישי דם: https://www.maariv.co.il/corona/corona-world/Article-827255 חבר לעבודה קיבל מנה ראשונה של החיסון לפני כ-10 ימים ועכשיו יש לו דלקת ריאות. האם זה מקרי שיש לו דלקת ריאות לאחר שקיבל חיסון נגד וירוס שידוע שהוא פוגע בריאות? האם הרופא שאסר עליו לקבל בינתיים את המנה השניה ידאג לדווח על כך? מה שקורה עכשיו במדינת ישראל הוא התקפה על הלא מתחסנים כאילו היו האנטי-כרייסט. רופאים שחושבים אחרת, כגון פרופ' איתן פרידמן וד"ר אריה אבני, מושתקים, מאבדים משרה או אפילו את רשיון הרופא. בחברה דמוקרטית צריכה להיות לכל אדם הזכות הבסיסית על גופו. הנטייה לתת למדינה, או כפי שקורה כאן באחרונה, לבעלי חברות פרטיות, לאכוף את תפישתם על העובדים היא דריסה של זכויות הפרט למען "טובת הכלל" המעורפלת. כשאתה רואה את הניהול השערורייתי של הקורונה כאן, תוך הפעלת שיקולים פוליטיים ולא מקצועיים, כולל ועדת החריגים המטורללת שמונעת חזרה של אזרחים ותושבים למדינה, האם אתה סומך על הניהול של המדינה? השכל הישר הוא לא בדיוק מסממניה הבולטים של מדינה ששר הפנים שלה עבריין מורשע, ראש הממשלה חשוד בפלילים ושריו הם חותמת גומי חסרת אישיות.

(וזאת, שוב, כי גיוס מהווה הפרה אפילו יותר חמורה של עצמאות הפרט). ברור שמכאן לא נובע שכל הפרה כזאת היא רצוייה, בדיוק כמו לא כל פעולה צבאית היא רצוייה. אבל ההכרעה צריכה להיעשות על בסיס של שיקול נקודתי של עלות ותועלת, ולא כסוגייה משפטית.

זה שבמדינת ישראל יש חובת גיוס של חלק מהבנים לצבא (אלה שלא התחמקו לישיבות או בדרך אחרת), לא נותנת למדינה סמכויות להזריק חומרי חיסון לגופם של אנשים בניגוד לרצונם ושלא כחלק מהשירות הצבאי. אמנם אין כאן חוקה, וזכויות אדם לא מוגנות כאן מספיק, אבל גם לא ידוע לי שיש איזשהו סעיף בחוק שמתיר זאת. עבר זמן מעת שהתיזו DDT על עולים חדשים מבלי לבקש את רשותם ומבלי לחשוב על סכנות אפשריות, ואני מקווה שקצת התקדמנו מאז.