אז נתחיל מהטפל, כי זה קל יותר: התרגום של שם הספר, מועדון הגמל, מתורגם באופן מדויק מאנגלית. אולם בעברית, ללא ניקוד ולאור העובדה שהספר עוסק בחבורת אנשים על סף גמלאות, קשה להבין שמדובר ב-גָּמָל ולא ב-גֶּמֶל. רק בסוף הספר, לאחר הקתרזיס של כל העלילה, מוסבר מקור השם, ואז הקורא בשפת הקודש, יכול להבין את הדבר. מדובר בספר הראשון בסדרת ספרים אשר עוסקת בחבורה הזו. עבורי מדובר בספר השני שאני קורא, לא ידעתי שמדובר בסדרה, והתחלתי מספר אחר. כשהבנתי שיש "עבר", החלטתי להתחיל מהתחלה ועל פי סדר יציאתם לאור, על מנת שאם יש רמזים מטרימים בין ספרים (כפי שקורה לא פעם), לא "אפספס" אותם. באלדאצ'י מתבל את הספר בלא מעט פרטים על תהליכי העבודה ונהלים שונים של סוכנויות הביון השונות והבית הלבן, בין אם מדובר בפרטים שרק קורטוב של אמת מלווה אותם ובין אם לאו. מזכיר קצת בסגנונו את הכתיבה של דן בראון והפירוט ההיסטורי-אומנותי בסדרת הספרים המלווה את רוברט לנגדון חוקר האמנות. כמו כן מופיעות כבר בתחילת הסיפור לא מעט דמויות, ויחד עם העובדה שהעלילה עוברת באופן תדיר מסצנה אחת לאחרת, נאלצתי מדי פעם לדפדף לאחור, כדי להיזכר בפרטים ובאירועים שעברו על דמויות מסוימות. אף על פי כן, הכתיבה מאוד סוחפת והיה לי מאוד קשה להניח את הספר בצד. העלילה מסתבכת ללא הפסקה, ובכל פעם שהקורא חושב שהוא מבין את המתרחש, מתגלה פרט נוסף שמסבך את העלילה, כשרק לקראת סוף הספר, כל הקשרים מתחילים להתחבר. יש שיגידו שהעלילה לוקה בחוסר אמינות, עקב כל האירועים שעוברים על גיבורי הספר, על פני פרק זמן קצר, וכשהם לכאורה "אנשים מן השורה" שמתעמתים אל מול הסודות הכי מסווגים של ארה"ב. אולם זה גם מה שעושה את הספר לכל כך סוחף ומרתק. כאמור, קראתי אותו לאחר שכבר קראתי ספר אחר בסדרה ואהבתי אותו, ואני בהחלט מתכוון להמשיך ולקרוא את הספרים הבאים.

אז נתחיל מהטפל, כי זה קל יותר: התרגום של שם הספר, מועדון הגמל, מתורגם באופן מדויק מאנגלית. אולם בעברית, ללא ניקוד ולאור העובדה שהספר עוסק בחבורת אנשים על סף גמלאות, קשה להבין שמדובר ב-גָּמָל ולא ב-גֶּמֶל. רק בסוף הספר, לאחר הקתרזיס של כל העלילה, מוסבר מקור השם, ואז הקורא בשפת הקודש, יכול להבין את הדבר. מדובר בספר הראשון בסדרת ספרים אשר עוסקת בחבורה הזו. עבורי מדובר בספר השני שאני קורא, לא ידעתי שמדובר בסדרה, והתחלתי מספר אחר. כשהבנתי שיש "עבר", החלטתי להתחיל מהתחלה ועל פי סדר יציאתם לאור, על מנת שאם יש רמזים מטרימים בין ספרים (כפי שקורה לא פעם), לא "אפספס" אותם. באלדאצ'י מתבל את הספר בלא מעט פרטים על תהליכי העבודה ונהלים שונים של סוכנויות הביון השונות והבית הלבן, בין אם מדובר בפרטים שרק קורטוב של אמת מלווה אותם ובין אם לאו. מזכיר קצת בסגנונו את הכתיבה של דן בראון והפירוט ההיסטורי-אומנותי בסדרת הספרים המלווה את רוברט לנגדון חוקר האמנות. כמו כן מופיעות כבר בתחילת הסיפור לא מעט דמויות, ויחד עם העובדה שהעלילה עוברת באופן תדיר מסצנה אחת לאחרת, נאלצתי מדי פעם לדפדף לאחור, כדי להיזכר בפרטים ובאירועים שעברו על דמויות מסוימות. אף על פי כן, הכתיבה מאוד סוחפת והיה לי מאוד קשה להניח את הספר בצד. העלילה מסתבכת ללא הפסקה, ובכל פעם שהקורא חושב שהוא מבין את המתרחש, מתגלה פרט נוסף שמסבך את העלילה, כשרק לקראת סוף הספר, כל הקשרים מתחילים להתחבר. יש שיגידו שהעלילה לוקה בחוסר אמינות, עקב כל האירועים שעוברים על גיבורי הספר, על פני פרק זמן קצר, וכשהם לכאורה "אנשים מן השורה" שמתעמתים אל מול הסודות הכי מסווגים של ארה"ב. אולם זה גם מה שעושה את הספר לכל כך סוחף ומרתק. כאמור, קראתי אותו לאחר שכבר קראתי ספר אחר בסדרה ואהבתי אותו, ואני בהחלט מתכוון להמשיך ולקרוא את הספרים הבאים.

אז נתחיל מהטפל, כי זה קל יותר: התרגום של שם הספר, מועדון הגמל, מתורגם באופן מדויק מאנגלית. אולם בעברית, ללא ניקוד ולאור העובדה שהספר עוסק בחבורת אנשים על סף גמלאות, קשה להבין שמדובר ב-גָּמָל ולא ב-גֶּמֶל. רק בסוף הספר, לאחר הקתרזיס של כל העלילה, מוסבר מקור השם, ואז הקורא בשפת הקודש, יכול להבין את הדבר. מדובר בספר הראשון בסדרת ספרים אשר עוסקת בחבורה הזו. עבורי מדובר בספר השני שאני קורא, לא ידעתי שמדובר בסדרה, והתחלתי מספר אחר. כשהבנתי שיש "עבר", החלטתי להתחיל מהתחלה ועל פי סדר יציאתם לאור, על מנת שאם יש רמזים מטרימים בין ספרים (כפי שקורה לא פעם), לא "אפספס" אותם. באלדאצ'י מתבל את הספר בלא מעט פרטים על תהליכי העבודה ונהלים שונים של סוכנויות הביון השונות והבית הלבן, בין אם מדובר בפרטים שרק קורטוב של אמת מלווה אותם ובין אם לאו. מזכיר קצת בסגנונו את הכתיבה של דן בראון והפירוט ההיסטורי-אומנותי בסדרת הספרים המלווה את רוברט לנגדון חוקר האמנות. כמו כן מופיעות כבר בתחילת הסיפור לא מעט דמויות, ויחד עם העובדה שהעלילה עוברת באופן תדיר מסצנה אחת לאחרת, נאלצתי מדי פעם לדפדף לאחור, כדי להיזכר בפרטים ובאירועים שעברו על דמויות מסוימות. אף על פי כן, הכתיבה מאוד סוחפת והיה לי מאוד קשה להניח את הספר בצד. העלילה מסתבכת ללא הפסקה, ובכל פעם שהקורא חושב שהוא מבין את המתרחש, מתגלה פרט נוסף שמסבך את העלילה, כשרק לקראת סוף הספר, כל הקשרים מתחילים להתחבר. יש שיגידו שהעלילה לוקה בחוסר אמינות, עקב כל האירועים שעוברים על גיבורי הספר, על פני פרק זמן קצר, וכשהם לכאורה "אנשים מן השורה" שמתעמתים אל מול הסודות הכי מסווגים של ארה"ב. אולם זה גם מה שעושה את הספר לכל כך סוחף ומרתק. כאמור, קראתי אותו לאחר שכבר קראתי ספר אחר בסדרה ואהבתי אותו, ואני בהחלט מתכוון להמשיך ולקרוא את הספרים הבאים.

אז נתחיל מהטפל, כי זה קל יותר: התרגום של שם הספר, מועדון הגמל, מתורגם באופן מדויק מאנגלית. אולם בעברית, ללא ניקוד ולאור העובדה שהספר עוסק בחבורת אנשים על סף גמלאות, קשה להבין שמדובר ב-גָּמָל ולא ב-גֶּמֶל. רק בסוף הספר, לאחר הקתרזיס של כל העלילה, מוסבר מקור השם, ואז הקורא בשפת הקודש, יכול להבין את הדבר. מדובר בספר הראשון בסדרת ספרים אשר עוסקת בחבורה הזו. עבורי מדובר בספר השני שאני קורא, לא ידעתי שמדובר בסדרה, והתחלתי מספר אחר. כשהבנתי שיש "עבר", החלטתי להתחיל מהתחלה ועל פי סדר יציאתם לאור, על מנת שאם יש רמזים מטרימים בין ספרים (כפי שקורה לא פעם), לא "אפספס" אותם. באלדאצ'י מתבל את הספר בלא מעט פרטים על תהליכי העבודה ונהלים שונים של סוכנויות הביון השונות והבית הלבן, בין אם מדובר בפרטים שרק קורטוב של אמת מלווה אותם ובין אם לאו. מזכיר קצת בסגנונו את הכתיבה של דן בראון והפירוט ההיסטורי-אומנותי בסדרת הספרים המלווה את רוברט לנגדון חוקר האמנות. כמו כן מופיעות כבר בתחילת הסיפור לא מעט דמויות, ויחד עם העובדה שהעלילה עוברת באופן תדיר מסצנה אחת לאחרת, נאלצתי מדי פעם לדפדף לאחור, כדי להיזכר בפרטים ובאירועים שעברו על דמויות מסוימות. אף על פי כן, הכתיבה מאוד סוחפת והיה לי מאוד קשה להניח את הספר בצד. העלילה מסתבכת ללא הפסקה, ובכל פעם שהקורא חושב שהוא מבין את המתרחש, מתגלה פרט נוסף שמסבך את העלילה, כשרק לקראת סוף הספר, כל הקשרים מתחילים להתחבר. יש שיגידו שהעלילה לוקה בחוסר אמינות, עקב כל האירועים שעוברים על גיבורי הספר, על פני פרק זמן קצר, וכשהם לכאורה "אנשים מן השורה" שמתעמתים אל מול הסודות הכי מסווגים של ארה"ב. אולם זה גם מה שעושה את הספר לכל כך סוחף ומרתק. כאמור, קראתי אותו לאחר שכבר קראתי ספר אחר בסדרה ואהבתי אותו, ואני בהחלט מתכוון להמשיך ולקרוא את הספרים הבאים.