"היי אחי אפשר להעתיק את השעורי בית שלך? כן סבבה אבל תעשה שלא יראו". העתק מוחלט של 50 גוונים של אפור. עובדת שמתאהבת בבוס שלה, ומשם כל הספר פחות או יותר זה תיאור של הסקס שלהם. (שהוא זול וחוזר על עצמו.). בקיצור פורנו זול במווסה של רומן.

(חלק של 18+ )
היישר מעמוד 149- "מבטי נפל על האיבר הזקור העבה שמתח את בד מכנסיו..האוויר הקריר נשב על שדי, והם הזדקרו תחת מבטו הבוחן. נשימתי נעתקה שהוא ליטף אותם ברכות. אני לא יכול להפסיק לחשוב על התחושה שאני בתוכך." עוד קצת ציטוטים של סקס "התאמצתי לנשום, ומותני נעו ברגלים לעומת הזין שלו כשהוא נישק אותי..התחושה של איברו העבה בתוכי העתיקה את נשמתי לשנייה.כרכתי את זרועותיי סביב וזיינתי אותו בתשוקה עזה". עמ' 154 "בעוד כל גופי נכנע לאורגזמה החזקה, אחז X בידי החופשית וריתק אותה למקומה. ..הוא לפת את ירכי ופישק אותן עוד יותר. יכולתי להרגיש את הזין שלו נושק לרחמי". עמ' 109 "יבבתי ונשענתי לאחור כשהוא ליקק אותי ולשונו צלפה (חחח) בדגדגן שלי ועינתה אותו".
יש עוד הרבה עמודים שעוסקים בזה, אבל אני מניח שכבר הבנתם בעצמכם.



אל תשפטו אותי שקראתי את הספר הזה יש סיפור מאחורי זה. אני לתומי שאלתי את המוכר בצומת ספרים "מה אתה ממליץ". הבחור היה פחות או יותר בגילי ושם לפניי עשרה ספרי מתח לבקשתי (שאת חלקם קראתי ואהבתי). הבנתי שהוא מבין עניין והייתי מוכן לסמוך על שיקול הדעת שלו. הבחור הסתכל לי בעניים ואמר "גיבור שלי" זה ספר מתח מעולה. המון אנשים לקחו אותו לאחרונה, אני ממליץ בחום. אפילו לא קראתי את התקציר בגב הספר.

החלק האהוב עליי בספר הוא התודות למשפחה שתמכה בה בכתיבת הספר. צחקתי בקול. איזה מביך.

תמיד שמעתי עליו, אפילו המורה בכיתה ה סיפרה שקראה אותו כשהייתה בצבא, בבקו"ם, כשישבה על הרצפה ברחבה של הסדרים. וככה שמעתי רק דברים טובים, אבל אמרתי לעצמי שלי זה לא יקרה, כי פעם עילעלתי בספר והוא היה נראה לי קצת ילדותי ופשוט מידי. וכמו תמיד, לוקח לי זמן לעשות דברים שטובים לי...
אז זה קרה יום אחד בגיל 33 בערך, הייתי בתקופה של מסע רוחני לא פשוט, לקחתי את עצמי ואת הספר לחוף הים, ליד חוף הילטון, ישבתי על הספסל, שמעתי טראנס באוזניות והתחלתי לקרוא, ללא ציפיות מיוחדות... מה אני יגיד לכם, הייתי מזועזע והמום, בוכה ומתייפח, עוצר כל כמה דפים ומתרגש, ממלמל "וואו, מה זה הספר הזה...".

**מכיל ספויילרים!!

זהו זה, סדרת הספרים המטורפת הזו הגיעה לסופה. אחרי לילות חסרי שינה, וימים בודדים שאותם העברתי בהתעסקות בקריאת הספר - אני יכולה להגיד, שהרדין וטסה הם הגיבורים הספרותיים האהובים עליי!
אני לא יודעת למה הספר הזה כה משך אותי וגרם לי להתמכר אליו, אולי זה בגלל שיש משהו כה יפה ותמים בכנות שבכתיבתה של אנה טוד, ובאופן שבו היא מציגה שני צעירים בגילאים שלי, אשר לא בטוחים מה לעשות עם החיים שלהם, וכה נואשים למצוא כיוון. טוד הובילה ברגישות ובהדרגה את דרכם של זוג הצעירים הזה מהחושך אל האור, והעניקה לחיים שלהם משמעות, והפריחה בהם תקווה - דבר, שכל אחד בעולם שואף להשיג, לפי דעתי.
בכל ספר וספר בסדרה, משהו חדש נופל על טסה והרדין ומטלטל את עולמם ופוגע בעיקר בזוגיות שלהם, אך גם מחזק אותה בנשימה אחת. בספר זה, הרביעי והאחרון, אנה טוד לא רחמה על הדמויות וגרמה להן להתמודד עם הבעיות שלהן ולהודות בהן.
טסה, שעד כה נראתה כדמות מושלמת, כמלאך במערכת היחסים שלה ושל הרדין, נואשת למצוא את דרכה בעולם, אך המציאות לא מקלה עליה, וכך לא הרדין. טסה מתמודדת עם ההרס העצמי של הרדין, עם מעברים בין קולג' אחד לאחר, עם הבעיות במשפחתה - אך יותר מכל, טסה גורמת לנו הקוראים להבין, שגם היא, בדיוק כמו הרדין, רחוקה מלהיות מושלמת. טסה מקבלת החלטות שגויות, וגם היא מנסה לתקן אותן וללמוד, והיא לומדת בדרך הקשה.
הרדין מבין שהוא חייב להשתנות אם הוא לא רוצה לאבד את טסה, הדבר הכי טוב שאי פעם נכנס לחיים שלו. אבל התמכרויות, הרס עצמי וגילויים על אודות המשפחה שלו - לוחצים לו על כל הכפתורים וגורמים לו להדוף מפניו את כל האנשים שאוהבים אותו, ובמיוחד את טסה, והוא אינו מרחם. הרדין בתחילת הספר כה זועם, כה מבולבל ומלא שנאה - אשר מעוורים אותו למעשיו חסרי הזהירות והרגישות, ומובלים אותו לאבד את טסה.