אהבתי את הספר מאוד. באמת קסום. הייתי רוצה לדעת האם יש לספר תרגום לאנגלית? רציתי להעביר את החוויה הקסומה גם לחברי שלא קוראים בעיברית.

מה ניתן לומר על ספר כל כך גאוני, שנכתב לפני המון שנים ועדיין מצליח להעביר נושאים שעד היום יכולים להשליך על חיינו.
כשאני קוראת ספרים כמו חוות החיות, ספר שמעביר ביקורת חריפה על החברה, אני תוהה איפה טעינו? ומדוע עד היום אנחנו ממשיכים לעשות טעויות כה קריטיות כמו אלו בספר.

מצאתי את עצמי שואלת שאלות רבות ונוקבות אודות תופעת העדר. האם גם אני חלק ממנה? איפה נמצא המקום בו ההמון תומך אחד בשני או רומס אחד את השני.
האם בתור אדם, יש לי חופש מוחלט או שלמעשה אני נשלטת ע"י חבורה של אנשים כוחניים שרק נותנים לי את התחושה כי אני אדון לעצמי. מאיפה צומחים מנהיגים כל כך גדולים והאם כל מי שבשלטון דעתו משתבשת עליו והוא נהפך להיות עריץ? (בין אם בסתר ובין אם לא).
הספר הזה הוא משל מבריק ונוקב שלא עוצר לרגע. עלילה בועטת שלא משאירה מקום לספקות ובאה כדי להציג לנו בפנים את עצמנו.

חשתי שהספר מעוטר בהמון צבעוניות. הרבדים של החיות, אף על פי שהן חיות ולא בני אנוש, מוצגים באופן יוצא מן הכלל. כל כך הומני ואמיתי.
אי אפשר לומר שהסיפור לא ידוע וצפוי מראש אך הספר כתוב בצורה מאוד מעניינת.

החיות בחווה אשר זוכות להתעללות מצד בני האדם, מחליטות לקום ולמרוד. מתוך המרד המשותף צומחת קבוצת חזירים קיצונית ושתלטנית שמצליחה בדרך מניפולטיבית ומתוחכמת לסחוב את שאר החיות איתן ולשכנע אותן בכל מה שיחפצו.
ההאנשה של החיות לא גורעת מן הסיפור, להיפך, היא נותנת לו נפח אגדתי ומשקל גדול יותר.
הסופר נותן את התחושה של: הנה תראו, הרי ברור שלא נכתב סיפור נוראי כזה על בני האדם. זה לא אנחנו זה הם, הם סתם חיות.

ואולי אנחנו בעצם החיות כאן בסיפור?

"היצורים שבחוץ העבירו עיניהם מני חזיר אלי ומני אדם אלי חזיר, אך כבר אי אפשר היה להבחין מי הוא זה ואיזה הוא."
ספר נפלא,
בהמיזם במיטבו.

*את המחזה "חוות החיות" ניתן לראות בתאטרון גשר בביצוע של בוגרי בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין. תאטרון גשר אימץ ומארח את ההפקה הזו פעם בכמה שבועות או חודשים. ההצגה נהדרת וססגונית. עם שחקנים שנכנסים לדמות החיה שבהם באופן כמעט מושלם ומעורר השראה. המחזה מלווה בתזמורת חיה על הבמה.

בבית הספר לתיאטרון "סמינר הקיבוצים" העלו תלמידי שנה ג' את ההפקה "שונאים סיפור אהבה".
מי שמכיר אותי יודע שסקרנותי גוברת כשאני צופה במשהו טוב. לעיתים קורה שאני מחליטה לקרוא את הספר אחרי שראיתי אותו מומחז על הבמה או מוקרן על המסך. והאמת? זה דווקא לא הורס לי את הספר ולא מקלקל אותו. זה גם לא מחבל לי בדמיון. אני מצליחה להתנתק וליצור הפרדה בין מה שראיתי על הבמה\מסך לבין מה שאני מדמיינת בספר לאחר מכן, ולכן הפעולה אצלי יכולה להיות הפוכה, קודם לצפות ואחר כך לקרוא. לא מחייב כמובן אבל לעיתים כך יוצא.

אז כך יצא. יצא שנחשפתי לסיפור מעניין וסוחף אודות אחד, הרמן שמו, שמצא עצמו בחזיתה של פרשיית נשים סוערת.
ואיך יצא שאדם אחד מנהל יחסי אהבה\זוגיות עם שלוש נשים? שאלה טובה.

העניין הרב של העלילה ביחד עם התקופה שלאחר מלחמת העולם השניה והמיקום המסקרן של ארה"ב שאבו אותי לספרו של זינגר.
אני מודה, זהו הספר הראשון של זינגר שאני קוראת. והכתיבה הרהוטה פשוט סחפה אותי. המילים שעל הדף הוליכו אותי אל ממלכה בלתי ידועה והשיטו אותי יחד איתן אל מקומות אפלים ומסקרנים. צללתי לתוך העלילה ובלי להרגיש בכלל קראתי כל כך מהר בשביל להספיק עוד עמוד ועוד עמוד....

תיאור הדמויות, האווירה והסיטואציה גרם לי להתחבר לכל נים בספר. חשתי שאני ממש שם, איתם, חווה כל רגע וכל כאב. מזדהה עם הטוב והרע, עם הבלבול וחוסר הוודאות.
הספר מציג רבדים עמוקים של טראומה וכאב שלאחר המלחמה. התמודדויות יום-יומיות,הן פיזיות והן נפשיות.
יחסים בין המשפחה, יחסי זוגיות, יחסים שבין אדם לעצמו.