שמשרון•לפני 6 שניםמופרך ובעיקר רדודהותשתי לגמרי מהנסיון שלו להשמע מתוחכםעל הביקורת של מיכל מ על הנערה מברוקלין מאת גיום מוסו
מורי•לפני 8 שניםמופרך זה שמו האמצעי של מוסו. יתושים לוקחים מאיתנו כל הזמן דגימות דם. למהלא נהיה הדדיים? ההערה שלסופר ישראלי לא היינו סולחים היא הערה קרתנית.על הביקורת של מיכל מ על הנערה מברוקלין מאת גיום מוסו
מורי•לפני 8 שניםאפשר כמובן להמנע מקריאה ולקרוא ספרים אמיתיים.על הביקורת של מיכל מ על קולו של המלאך מאת גיום מוסו
הנערה מברוקליןגיום מוסומצד אחד ספר סוחף. מצד שני, מופרך, מופרך, מופרך. יש כל כך הרבה התבססות על מקריות ועל מאורעות בעלי סבירות אפסית (דגימת דם מיתוש) שקשה שלא להבחין בתפרים הגסים בעלילה. לסופר ישראלי לא היינו סולחים על כך. ובנוסף לכך, הניסיון של הסופר לתת לספר הזה נופך פילוסופי פתטי לא פחות.
הנערה מברוקליןגיום מוסומצד אחד ספר סוחף. מצד שני, מופרך, מופרך, מופרך. יש כל כך הרבה התבססות על מקריות ועל מאורעות בעלי סבירות אפסית (דגימת דם מיתוש) שקשה שלא להבחין בתפרים הגסים בעלילה. לסופר ישראלי לא היינו סולחים על כך. ובנוסף לכך, הניסיון של הסופר לתת לספר הזה נופך פילוסופי פתטי לא פחות.
הנערה מברוקליןגיום מוסומצד אחד ספר סוחף. מצד שני, מופרך, מופרך, מופרך. יש כל כך הרבה התבססות על מקריות ועל מאורעות בעלי סבירות אפסית (דגימת דם מיתוש) שקשה שלא להבחין בתפרים הגסים בעלילה. לסופר ישראלי לא היינו סולחים על כך. ובנוסף לכך, הניסיון של הסופר לתת לספר הזה נופך פילוסופי פתטי לא פחות.
איקס באמצערוני שחרהספר הזה מתחיל עם פרק משעשע. מיד עם סיומו מגיעה הסקרנות וזו מושכת את הקורא זמן מה. ואז מגיח המתח והקורא דוהר אתו, בלי יכולת לנשום, עד הסוף המספק. בבסיס הסיפור יש שלוש דמויות. שתי נשים וגבר. אני חייבת להודות שאהבתי והזדהיתי יותר עם הנשים מאשר עם הגבר וזאת למרות שהוא זה שמספר את הסיפור. עם זאת נשבתי במערכת היחסים ביניהם והיא, בפני עצמה, היוותה גורם מסקרן בעיני. המתח בנוי כאן קצת אחרת מאשר במותחנים ישראליים בעיקר משום שהוא לא נוטף אלימות. אני אהבתי את הבחירה הזאת.
הנערה מברוקליןגיום מוסומצד אחד ספר סוחף. מצד שני, מופרך, מופרך, מופרך. יש כל כך הרבה התבססות על מקריות ועל מאורעות בעלי סבירות אפסית (דגימת דם מיתוש) שקשה שלא להבחין בתפרים הגסים בעלילה. לסופר ישראלי לא היינו סולחים על כך. ובנוסף לכך, הניסיון של הסופר לתת לספר הזה נופך פילוסופי פתטי לא פחות.
הנערה מברוקליןגיום מוסומצד אחד ספר סוחף. מצד שני, מופרך, מופרך, מופרך. יש כל כך הרבה התבססות על מקריות ועל מאורעות בעלי סבירות אפסית (דגימת דם מיתוש) שקשה שלא להבחין בתפרים הגסים בעלילה. לסופר ישראלי לא היינו סולחים על כך. ובנוסף לכך, הניסיון של הסופר לתת לספר הזה נופך פילוסופי פתטי לא פחות.
