אני לא יודעת אם להתחיל בתיאור של הספר, בתיאור של צ'ארלי או במחשבות שעלו אצלי בעקבות הקריאה בספר. אני חושבת שאני אתחיל בכמה ציטוטים שמאוד אהבתי:
1."אנחנו מקבלים את האהבה שאנחנו חושבים שמגיעה לנו."
2."אתה רואה דברים. אתה לא מדבר עליהם. ואתה מבין."
3.הוא יכול לצלם תמונה של סם, והתמונה תצא מקסימה. והוא חושב שהתמונה מקסימה בגלל איך שהוא צילם אותה. אבל אם אני הייתי מצלם אותה הייתי יודע שהסיבה היחידה שבגללה היא מקסימה זאת סם.
4.מוזר לחשוב על המורים שלך כעל בני אדם,
5."אי אפשר פשוט לשבת ולחשוב שהחיים של אנשים אחרים תמיד יותר חשובים מהחיים שלך, ושזאת נקראת אהבה. פשוט אי אפשר. אתה צריך לעשות כל מיני דברים."
6"אתה תמיד חושב כל כך הרבה צ'ארלי?"
"זה רע?" פשוט רציתי שמישהו יגיד לי את האמת.
"לא בהכרח. פשוט לפעמים אנשים משתמשים במחשבות כדי לא להשתתף בחיים."
לרוב אני מתחילה ביקורת עם ציטוט, אז תדעו לכם שכשאני מתחילה את הביקורת עם שישה ציטוטים, כנראה שהספר מעולה. אבל אני לא רוצה להגדיר את הספר ולהגיד שהוא רק מעולה כי הוא הרבה יותר מזה.
בואו נתחיל בצ'ארלי. צ'ארלי הוא מקסים. צ'ארלי הוא תמים ובאותו הזמן מבין דברים שאחרים לא מבינים. צ'ארלי הוא ביישן ובאותו הזמן תמיד מספר לאנשים רק את האמת. צ'ארלי הוא אלטרואיסטי ברמות ובאותו הזמן הוא יכול להטריד אדם שהוא לא מכיר בכך שהוא שולח לו מכתבים מפורטים על חייו האישיים. בקיצור, צ'ארלי הוא הדמות הכי רגישה, אלטרואיסטית, מופנמת, חכמה ואירונית שקראתי עלייה אי פעם. ולמה אני מתכוונת כשאני אומרת "דמות אירונית"? צ'ארלי מעשן אבל משתמש בגיליון המסביר על נזקי עישון בתור סימניה. צ'ארלי מספר לסם על החלום המיני שהיה לו עלייה אבל מתבייש להקריא לה שיר שכתב לה וכן הלאה וכן הלאה. צ'ארלי כבש אותי בכתיבה שלו, בצורה הייחודית שבה הוא מסתכל על החיים, בצורה שבה המחשבות שלו זורמות לכל כיוון. אם זה כיוון שחשבתי עליו ואם זה כיוון שאף פעם לא העלתי בדעתי וגרם לי להסתכל על החיים מנקודת מבט אחרת. אני חייבת להודות שלמרות שאני לרוב שונאת שהספר מוצף במחשבות של הדמות הראשית, בכמה טוב להיות פרח קיר המחשבות של צ'ארלי הפכו את הספר למדהים, מעורר מחשבה ואני אעז להגיד אפילו פילוסופי.
המכתבים של צ'ארלי מקסימים והמחשבות של צ'ארלי, גורמות לי לרצות לראות כל סרט שבו סטיבן צ'בוסקי היה התסריטאי. כי כשקראתי את הספר חשבתי לעצמי שרק תסריטאי טוב ומסור למקצוע יכול לכתוב ספר עם כל כך הרבה משפטים שראויים לציטוט. למרות שהוא בקושי פירט על הסביבה, על תיאור המקום והאווירה הכללית הצלחתי להיכנס לאווירה ולגמור את הספר ביום מרוב שהוא מעניין.
בקיצור, פשוט תקראו את הספר.