לפלורה היה גידול במוח. כשהייתה בת אחד עשרה הסירו אותו בניתוח חלק מהזיכרון שלה הוסר יחד איתו,
היא זוכרת לעשות דברים בסיסים ומה שקרה לפני המחלה אך היא לא מצליחה ליצור זיכרונות חדשים.

אבל בעצם יש לפלורה זיכרון שאותו היא לא שוכחת הנשיקה שלה... הנשיקה שלה עם דרייק שאותו היא לא ממש
זוכרת אבל את הנשיקה כן ומה שקרה ואמר לה באותו הערב גם נזכר במוחה.
וכבר אחרי הנשיקה שלה היא חושבת שזהו אותו היא אוהבת ומדמיינת אותו כבעלה לעתיד ואב לילדיה.
תחילת הסיפור מתחיל נחמד עד ש... נחשו שמגיעים לנשיקה שלה.
פלורה מאוד רוצה לזכור את זה ו"הפלא" זה הדבר היחיד שהיא זוכרת והסופרת רוצה להוכיח לנו שהיא זוכרת
בכך שכמעט רבע מהספר רשום בכל עמוד(אולי אני קצת מגזימה ~,~) "נישקתי את דרייק,אני אוהבת את דרייק,
חבר לשעבר של פייג לא להתקשר אליה היא כועסת".

גייקוב אח של פלורה חולה וההורים שלה נוסעים לצרפת לבקר אותו.
בסיפור פלורה קמה כל בוקר בבהלה שהיא לבד ולכן חוזרים כל הזמן על אותם פרטים שאנחנו הקוראים כבר יודעים
"ההורים שלה נסעו לגייקוב. הוא חולה זה נורא. אין לה דרכון היא נשארה עם פייג אך היא לא איתה היא כועסת עליה"
אומנם אני מבינה שכנראה זה חשוב לסופרת לרשום כך כדי להראות שפלורה לא זוכרת אבל זה הרגיש לי לא נכון.
אני בטוחה שהסופרת יכלה להעביר את המידע שפלורה לא זוכרת בלי לכתוב שוב ושוב ולציין כל הזמן את אותו
התוכן של הפתקיות שחוזרות על עצמן במשך העמודים.
התחלתי להתייאש בשלב זה כבר מהספר בגלל שהרגשתי שאני קוראת ועוברת עמודים אבל בעצם נשארת באותו מקום ובקושי נוסף
לי לספר מידע מעניין חדש. המשכתי לקרוא עוד קצת עד שהגיעה נקודת השיא שיכולתי להכיל מהספר הזה ההתכתבויות שלהם ביחד.
זה היה קיטשי מידי רק רבע יום היא זוכרת ממנו וכבר התוכן של ההתכתבויות הרגיש לי מוקדם מידי... בשלב זה קראתי עוד כמה עמודים אחדים לתקווה קטנה ואחרונה אך לבסוף ויתרתי ונטשתי את הספר כבר לא היה לי את הסבלנות והכוח להמשיך זה שעממם אותי.
ואולי אם הייתי ממשיכה לקרוא אותו אולי עוד קצת עד לחלק השני הוא היה יותר מעניין אך מחר הספרייה פתוחה והגיעו ספרי המשך חדשים לספרים שקראתי כך שאחזיר את הספר הזה בשביל שאקח כמה שיותר.

וכאן נגמר היכרותי עם הספר "הזיכרון היחיד של פלורה בנקס", לא מומלץ.

*איזבל*

הסיפור מסופר על ילדה בשם ויקטוריה אשר עוברת חיים קשים בשל התמודדות היותה ילדה לא רצויה שנדחתה ע"י אמה.
ויקטוריה עוברת למספר בתי אומנה שבכל אחד מהם היא אוספת את הזיכרונות שלה משם.
הסיפור מחולק לפרקים בהם מסופר על ההווה של ויקטוריה כשהיא עובדת בחנות פרחים ומתחילה להרוויח כסף והשינויים במסלול חייה.
לבין החיים שלה בעבר שהייתה מאומצת ע"י אליזבת בתור ילדה קטנה.
בהתחלה כשקראתי לא כל כך התלהבתי מזה שיש שינוי בזמנים בכל פעם בפרקים ונהנתי יותר לקרוא את ההווה של ויקטוריה אך שהתחילה העלילה להתקדם עניין אותי יותר ויותר מה הסיפור של ויקטוריה ואליזבת מה שונה בה משאר המשפחות האומנה שמספרים עליה בעיקר, מה גרם לכך שהן לא נמצאות יותר בקשר ואיך גרנט מצטרף לכל העניין בסיפור.
נהנתי לקרוא את הספר היו בו רגעים מסקרנים ואיתם גם רגעים מסקרנים פחות אך עדיין זה לא משהו שגרם לי להפסיק לקרוא את הספר.
בנוסף אהבתי את זה שבספר מדברים שלכל פרח יש משמעות וזה גרם לי לתהות מה המשמעות של הפרחים שיש לי בגינה ולנסות לחפש אותם במילון שבסוף הספר.

עמרי הולך לחוג שלו בחוג יש מישהו החולה באסתמה עמרי מנסה להיכנס אליו
(שמו ענר ) אז הם נכנסו לגופו דרך נחירו והם הביאו את חברתם הם שהגיעו
הטייס אמר אנחנו צריכים לעשות את האסתמה חמורה עדי ועמרי החליפו מבטים ואמרו לא היינו צריכים להפסיק את זה
האלגרן אמר תודה שאמרת לי איזה איש זה כעבור זמן רב בספר האלגרן אמר בוא אלי ונוכל להציל את ענר
עמרי הקשיב לו וכך עבד ושחזרו לביתם עמרי ראה את ענר ואמר אם הוא בסדר והוא ענה שכן
ממליץ לקרוא תספר מותח ומעניין