"חופשי זה לגמרי לבד" שר יהודה פוליקר שחגג לא מזמן יום הולדת. האם זה נכון? האם זה קשור, האם החופש תלוי ביכולת להתנתק ולהתבודד לגמרי מאחרים? בתקופת הסגר הראשון ראיתי סדרה של רוני קובן שבה הוא פוגש אנשים מחוץ למיינסטרים ושוהה איתם לזמן קצוב בכדי להבין אותם. אחד הפרקים התמקד באנשים שיורדים "מחוץ לגריד". מתנתקים מהטכנולוגיה המודרנית וחיים בצורה טבעית ולא מבוססת אלקטרונים. חלקם עושים את זה מתוך ענייני בריאות וחלקם מתוך אידיאולוגיה, וכולם משלמים מחיר כזה או אחר על בחירותיהם. זה היה מעניין ושונה לראות ולהכיר. אף אחד מהם לא היה לגמרי לבד. הם קצת מנותקים מהחברה הכללית, אבל חיים בחברה משלהם. עם זאת כנראה הפיתוי להיות לבד והפיתוי להתנתק מטכנולוגיה קשורים ותלויים זה בזה ובמשך דורות אנשים ניסו להתנתק לא רק מחברת בני אדם אלא גם ממעשה ידיהם של בני אדם. להיות אך ורק עם הטבע, חופשי.

כריס מקנדלס, בחור בן עשרים וארבע ממשפחה אמידה למדי בארצות הברית, סיים תואר ראשון, תרם את הכספים שנותרו לו לאחר תשלום שכר הלימוד, והלך לנוע בדרכים. בסופו של דבר הוא מצא את מותו, כפי הנראה מרעב, באלסקה. ג'ון קראקאוור, הרפתקן ומטפס הרים בעצמו, מתחקה אחרי דמותו של כריס. הוא מגלה נער אינטיליגנטי ומתוסבך שנע בעקבות אופטימיות רומנטית וספרים וניסה לעשות דברים שלא הוכשר להם רק כדי לחוש את הבדידות והטבע, לצוד וללקט את האוכל שלו בעצמו ולא להזדקק לאחרים. אלא שלא טבעי להיות בודד, אנשים בחברה הטרום טכנולוגית התקבצו בחבורות כדי לשרוד, ויש לזה סיבות. מתוך הרומנטיות הרבה ושלילת הטכנולוגיה כריס ואנשים רבים כמותו לא מצטיידים כראוי ולא מגנים על עצמם מהטבע כשהם נושאים רחוק על מנת להתבודד בו, מה שנראה לאנשים שגרים בתנאים הקשים באותם מקומות כמו זלזול תהומי.

בתחקרי שלו קראקאוור פוגש הרבה שוליים אמריקאים, ג'ק-ריצ'רים כאלה, שאמנם לא מתבודדים, כן מתנהלים בחברה משלהם, אבל עדיין לא קיימים בתלם האמריקאי הרגיל אלא מסתובבים בשוליים שלו, מתניידים בקראוונים, גרים במחנות נטושים, מתפרנסים בעבודות זמניות ומועטות שכר, ומשתמשים באמות מידה שונות. זה היה אולי החלק המעניין ביותר בספר הזה. חוץ מהנופים שלא נכללים בו ובשבילם צריך לראות את הסרט.