זאביק•לפני 7 שניםהביקורת שלך מדויקת ואני מסכים איתך בהחלט.על הביקורת של yuval על הזקנה ששברה את כל החוקים מאת קתרינה אינגלמן סונדברג
לי יניני•לפני 9 שניםביקורת יפה. בהחלט מסכימה עם איריתעל הביקורת של yuval על בית הקפה של נורה אפרון מאת ורד שנבל
אירית פריד•לפני 9 שניםאהבתי מאוד את הביקורת. תודה. אצרף אותו לרשימה. במיוחד את הפתיח -" ספר הוא קודם כל המצב האישי והנפשי של מי שקורא אותו , הוא לעולם לא נקרא על דף לבן ..." כמה שאתה צודק !על הביקורת של yuval על בית הקפה של נורה אפרון מאת ורד שנבל
dina•לפני 9 שניםבדיוק התחלתי אותו לפני שעה.על הביקורת של yuval על בית הקפה של נורה אפרון מאת ורד שנבל
בית הקפה של נורה אפרוןורד שנבלספר הוא קודם כל המצב האישי והנפשי של מי שקורא אותו. הוא לעולם לא נקרא על "דף לבן". אותו הספר בדיוק יכול לדגדג אותך או לתת מכה בבטן. אז "בית הקפה של נורה אפרון" הוא קודם כל ספר על בדידות, כזו שמגיעה מסיבות שונות ומוצאת ביטוי בעיר שהכי מאפשרת את זה בעולם. לא סתם בחרה הסופרת לקחת את הסיפור לניו יורק ולזרוק לשם את הגיבורים הבודדים שלה. "לבד הוא עניין סובייקטיבי , עובדתי, תלוי הקשר הגאוגרפי או הפיזי ..." , " והבדידות, הבדידות היא עניין של תחושה... משהו פנימי, רק שלך.." אין נכון מזה, אפשר להרגיש בודד בהמון או להיות לבד. אלו דברים שונים לחלוטין אחד מהשני. למרות העידון שהספר עובר בסופו ,כדי לתת לקורא תחושה טובה של סוף נעים, זה ספר לא קל לקריאה. תלוי, שוב במצב בו נמצא הקורא כפי שכתבתי בהתחלה. למרות הכל , זהו ספר מומלץ ביותר, מעורר מחשבה ומצאתי את עצמי קורא שוב ושוב חלקים ממנו על מנת שיחלחלו לעומק.
פגישה עם החייםססליה אהרןספר צפוי, כמעט מהרגע הראשון ברור לאן הספר הולך ואיך הוא יסתיים. כשזה סוף סוף קורה, אפשר לשחרר אנחת רווחה. מסיבה שלא ברורה לי, לעיתים נדירות אני מפסיק ספר באמצע. בעיניי זה כמו לנטוש חבר בצרה. הפעם הייתי עושה את זה אלמלא התחלתי אותו בטיסה טרנסאטלנטית והאופציה האחרת היתה לראות את פרסי גקסון במסך המיניאטורי של המטוס. אפילו הטוויסט של חיים אשר לובשים צורה אנושית לא מצליח להרים את העלילה הצפויה. לא הייתי רוצה לראות איך החיים שלי היה נראה אילו היה מתגשם מול עיני... בסך הכל מעביר את הזמן אבל לא שום דבר יותר מזה.
הגולם והג'יניהלן וקרספר מפתיע. כחובב פנטזיה ומד"ב מושבע ממילא יש לי חיבה לסוג כזה של ספרים אבל הספר הזה בפרוש לא שייך לאף אחד מזאנרים האלו. ההסתכלות דרך עיניים לא אנושיות דווקא מדגישה את החולשות התקוות האכזבות והיופי של בני האדם. שתי נקודות מבט שונות לחלוטין : האחת של הגולם- ראשונית- דף חלק שנוצר ברגע ומוטל לעולם בלי להבין את חוקיו, מצייתת לטבע הטבוע בה. השנייה של הגיני- בורא עולמות וממציא את החוקים אשר לובש דמות אנושית מוגבלת. החיבור ביניהם יחד עם כתיבה נעימה לקריאה יוצר ספר מרתק שלא דומה לספרים אחרים. שוב- זה לא ספר מד"ב, זה ספר על אנשים בהסתכלות קצת שונה. ממליץ לנסות.
במקרה או שלאטלי שפירא שחטרהדבר שהכי הזכיר לי את הקריאה בספר הזה הוא ארוחה בים, כשהחול נגרס יחד עם כל נגיסה. ככה גם צורת הכתיבה- כל משפט מכיל שיירים של מחשבות ורעיונות שלא תמיד משתלבים זה בזה. העלילה עצמה לא תמיד עוקבת אחרי הסיפור ומתמקדת בעיקר בעידית תוך הזנחת כל שאר הדמויות שפועלות לגמרי ברקע. הספר בנוי מהתחלה, אמצע וסוף קלאסיים ובסופו אפילו התרגשתי מהשינוי המדהים שעוברת הגיבורה אבל עדין טעם החול נשאר עד הסוף. בסה"כ ספר מעניין.
בית הקפה של נורה אפרוןורד שנבלספר הוא קודם כל המצב האישי והנפשי של מי שקורא אותו. הוא לעולם לא נקרא על "דף לבן". אותו הספר בדיוק יכול לדגדג אותך או לתת מכה בבטן. אז "בית הקפה של נורה אפרון" הוא קודם כל ספר על בדידות, כזו שמגיעה מסיבות שונות ומוצאת ביטוי בעיר שהכי מאפשרת את זה בעולם. לא סתם בחרה הסופרת לקחת את הסיפור לניו יורק ולזרוק לשם את הגיבורים הבודדים שלה. "לבד הוא עניין סובייקטיבי , עובדתי, תלוי הקשר הגאוגרפי או הפיזי ..." , " והבדידות, הבדידות היא עניין של תחושה... משהו פנימי, רק שלך.." אין נכון מזה, אפשר להרגיש בודד בהמון או להיות לבד. אלו דברים שונים לחלוטין אחד מהשני. למרות העידון שהספר עובר בסופו ,כדי לתת לקורא תחושה טובה של סוף נעים, זה ספר לא קל לקריאה. תלוי, שוב במצב בו נמצא הקורא כפי שכתבתי בהתחלה. למרות הכל , זהו ספר מומלץ ביותר, מעורר מחשבה ומצאתי את עצמי קורא שוב ושוב חלקים ממנו על מנת שיחלחלו לעומק.
בית הקפה של נורה אפרוןורד שנבלספר הוא קודם כל המצב האישי והנפשי של מי שקורא אותו. הוא לעולם לא נקרא על "דף לבן". אותו הספר בדיוק יכול לדגדג אותך או לתת מכה בבטן. אז "בית הקפה של נורה אפרון" הוא קודם כל ספר על בדידות, כזו שמגיעה מסיבות שונות ומוצאת ביטוי בעיר שהכי מאפשרת את זה בעולם. לא סתם בחרה הסופרת לקחת את הסיפור לניו יורק ולזרוק לשם את הגיבורים הבודדים שלה. "לבד הוא עניין סובייקטיבי , עובדתי, תלוי הקשר הגאוגרפי או הפיזי ..." , " והבדידות, הבדידות היא עניין של תחושה... משהו פנימי, רק שלך.." אין נכון מזה, אפשר להרגיש בודד בהמון או להיות לבד. אלו דברים שונים לחלוטין אחד מהשני. למרות העידון שהספר עובר בסופו ,כדי לתת לקורא תחושה טובה של סוף נעים, זה ספר לא קל לקריאה. תלוי, שוב במצב בו נמצא הקורא כפי שכתבתי בהתחלה. למרות הכל , זהו ספר מומלץ ביותר, מעורר מחשבה ומצאתי את עצמי קורא שוב ושוב חלקים ממנו על מנת שיחלחלו לעומק.
