האמת שאני כמעט לעולם לא רואה סרטים אחרי שקראתי את הספר עליו הם מבוססים. במיוחד משום שהחוויה הויזואלית עבור כל אדם ממוצע חזקה יותר (מבחינת קוגנטיבית) ובסופו של דבר הזיכרון הבנאלי (שלי- בנאלי מינוס) נוטה לכיוון הקולנועי (גם אם נזכור כי אהבנו את הספר יותר). אבל באמת, שבמקרה של ד"ר ז'יוואגו..בגלל ההפרדה הדרסטית בין סיפור האהבה לבין הספר עצמו ותכניו ...אין לי ספק כי הקשר בין הסרט לספר הוא השראתי בלבד. ובכל זאת...אולי עדיף שלא לראות (?) לא יודעת:)
קשה לי להאמין שאפשר להפוך יצירת מופת ספרותית שכזו, למשהו שיכול לעבור מסך, מבלי להחריב לגמרי את העלילה. סרטים - ב-99% מהמקרים - מתמקדים בפן מסוים של העלילה, מפאת קוצר זמן ויכולת להפוך לתמונה את המחשבות, הרגשות והדעות של הדמויות. יש ניואנסים שפשוט אי אפשר לצלם ולביים. ספרים כמו ד"ר ז'יוואגו לעולם יהיו מוצלחים יותר כפי שהם, על הנייר, מאשר על המסך.
ברור לי שהמגמה הקולנועית ניצלה את סיפור האהבה המשובח שמתקיים ברומן ד"ר ז'יוואגו ובכך יצרה סרט רומנטי לחלוטין. למרות זאת, הספר של בוריס פסטרנק נחשב לאחד המופתים, המיוחד לאורך ההיסטוריה הרוסית המעניינת. תיאור המהפכה הקומוניסטית על שלל גווניה באופן יחסית יחידני בספרות המערבית, על אחת כמה וכמה הרוסית. אבל גם אם עוזבים את היותו של ד"ר ז'יוואגו רומן היסטורי מושלם... הדמות עצמה, יורצ'קה, היא גיבורה עמוקה כמו שלא ראיתי מאז רסקולניקוב בחטא ועונשו. הנפש של הגיבור נחשפת לקוראים בצורה כל כך יפה...וכל סיפור האהבה שממנו כנראה בנו סרט רומנטי להפליא, הוא רק הדגשה לנפשו המרתקת של יורי ז'יוואגו. טיפ: לא לקרוא ספר אחרי הסרט אלא להפך.