אין הודעות בפורומים

The Wolf הגיב על: צרורות של אכזבות
סיפור שכתבתיכמו צרורות האכזבה. מעניין. כמו שכל אכזבה מביאה עוד אכזבה... כמו שכל אכזבה מורגשת טוב טוב, בוערת, צורבת, כואבת, נוכחת... כן, בהחלט כמו צרורות האכזבה... הפרשנות הייחודית שלך - למצוא בשליליות את הטוב... נוגע בכאב העמוק והעמום לצד היופי שבו. חושף רבדים על גבי רבדים... "...מעז יצא מתוק..." בק

אברהם הגיב על: צרורות של אכזבות
סיפור שכתבתיאך פסימי, (לַמְרוֹת שֶׁזְּמַן עָבָר). אולם יש תקוה ומשאלת לב להיפוך העניינים. הניקוד החסר (אם זה חשוב) מִתְּמוֹל. אני מקווה שזה רק שיר ולא ביטוי למציאות כלשהי.

בת-יה הגיבה על: צרורות של אכזבות
סיפור שכתבתיאבל אהבה לא חייבת להיות לוהטת, לרוב האהבה השלווה היא זו האמיתית והממושכת, ולפעמים רק צריך להסתכל קצת ימינה או שמאלה והיא נמצאת שם - מחכה. בהצלחה.
3 תגובות
וכל פעם שהמליצו לי עליה או שבכלל מישהו דיבר עליה הייתי כזה "איכס, הארי פוטר! בעעעעע! לא, אני בחיים לא אקרא את זה!" ואז קראתי את כל הסדרה פעם ראשונה בכיתה ו' וממש אהבתי
טוב שדחית את הסקירה. ככה קיבלנו סקירה בוגרת, בשלה ומעוררת הזדהות. בדיוק גם הסיפור שלי. ניסחת את זה כל כך יפה, שאפילו אני שכותב פה מלא שנים, לא יכולתי לנסח יותר טוב. אהבתי במיוחד את הניסוח "חי ונושם". בילדות חלמתי הרבה על הארי פוטר, שאני ילד ואני מסתתר מפני וולדמורט. מפחיד, וחי בטירוף. ועוד דבר שאני סופר מזדהה איתו, היא שגם אני קראתי את ג'ינג'י, וזו הסדרה הראשונה לפני הארי פוטר שהפכה להיות אצלי חיה ונושמת. הייתה איזו תקופה, שיחד עם ג'ינג'י קראתי גם מיתולוגיה יוונית לילדים. אבל בגדול, בזכות הארי פוטר, הקריאה הפכה אצלי להרגל קבוע, כמו נשימה, שאני עושה כל הזמן, ולא עוצר אפילו לרגע. הארי פוטר גם, דרך אגב, הביא אותי לפה, ל'סימניה'.