"וכיצד אוכל להרפות ממך, איזבלה? את הרי כחותם על לבי ונשמת אפי. האם יוכל בן אנוש לחיות ללא לבו ולא נשמתו?" רעדתי כשקראתי את המשפט שוב ושוב, חיבקתי את הספר וחייכתי לעצמי חיוך של דבילית מאוהבת. אני חושבת שזה המשפט האהוב עליי בספר. כססתי ציפורניי בפרקים האחרונים, לא נשמתי, פחדתי להמשיך כי לא רציתי שייגמר, אבל לא רציתי להפסיק. לקחתי את הספר איתי לכל מקום, יחד עם הקפה של הבוקר, הוא היווה לי אתנחתא בין הניקיונות לקראת שבת, והוא היה הספר הכי טוב שקראתי עד כה. מבין שלושת ספריה של הסופרת הזו, הוא מוכתר אצלי לטוב ביותר. חשבתי שהיא לא תוכל להתעלות על עצמה אחרי "סודות באחוזת השושנים" שהיה מהמם בפני עצמו. התבדיתי. רומן מופלא ובלתי אפשרי שזור בתוך סיפורם המזעזע של אנוסי ספרד. מעולם לא חשבתי שהיסטוריה זה נושא מעניין עד שהסופרת הזו הגיעה לחיי. כמה תלאות, כמה פיתולים בעלילה, כמה דמויות וכמה דמיון. הבגדים, התכשיטים, הבתים, האווירה כולה, הנימוסים וההליכות...כאילו שהסופרת הייתה שם בעצמה...עבודת מחקר מעולה זה מה שהופך ספר כזה למעולה! הסופרת חיברה אותי חזרה לשורשי היהדות, גרמה לי להעריך את היותי יהודייה חופשיה שיכולה לחגוג את היהדות שלי בגלוי ולא בסתר, במדינת היהודים. הספר נתן לי ערך מוסף. ******אני מרשה לעצמי לספיילר כאן...בקטנה...אז מי שלא מעוניין שלא ימשיך לקרוא****** ראובן היהודי, איזבלה הנוצרייה, לא הייתי מעלה על דעתי שיקרה ביניהם משהו. לאורך רוב הסיפור ניכר היה שראובן כלל לא התעניין בה, בשחצנית המפונקת הזו. והיא....לעולם לא תרד לרמתו. והתפנית המעניינת ביניהם....אוהוו....כאן התחלתי לכסוס ציפורניי ומאוד אהבתי את מה שקראתי. והכי כיף שבפרק האחרון, חזרתי לקרוא קצת מהפרק הראשון וזה סגר לי מעגל והדרמה לא פסקה עד הסוף. לא חשבתי שהיא תסכים הזקנה העקשנית....אבל לבסוף, האהבה ניצחה. ועכשיו, מספיק עם ספויילרים******. למען האמת, אני בד"כ מנחשת את העלילה וגם די קולעת....בספר הזה לא הצלחתי לקלוע בכלל. היו מלא תפניות מפתיעות בעלילה וזה אחד הדברים שהופכים את הילה ארוון למוכשרת מבחינתי. זה ועוד כמה דברים...העובדה שצריך לפתוח מילון לפעמים, העובדה שאין שגיאות כתיב (וחיפשתי כאלה), עבודת המחקר המושלמת....ועוד. חפרתי! פשוט תקראו את הספר ותיהנו.

"וכיצד אוכל להרפות ממך, איזבלה? את הרי כחותם על לבי ונשמת אפי. האם יוכל בן אנוש לחיות ללא לבו ולא נשמתו?" רעדתי כשקראתי את המשפט שוב ושוב, חיבקתי את הספר וחייכתי לעצמי חיוך של דבילית מאוהבת. אני חושבת שזה המשפט האהוב עליי בספר. כססתי ציפורניי בפרקים האחרונים, לא נשמתי, פחדתי להמשיך כי לא רציתי שייגמר, אבל לא רציתי להפסיק. לקחתי את הספר איתי לכל מקום, יחד עם הקפה של הבוקר, הוא היווה לי אתנחתא בין הניקיונות לקראת שבת, והוא היה הספר הכי טוב שקראתי עד כה. מבין שלושת ספריה של הסופרת הזו, הוא מוכתר אצלי לטוב ביותר. חשבתי שהיא לא תוכל להתעלות על עצמה אחרי "סודות באחוזת השושנים" שהיה מהמם בפני עצמו. התבדיתי. רומן מופלא ובלתי אפשרי שזור בתוך סיפורם המזעזע של אנוסי ספרד. מעולם לא חשבתי שהיסטוריה זה נושא מעניין עד שהסופרת הזו הגיעה לחיי. כמה תלאות, כמה פיתולים בעלילה, כמה דמויות וכמה דמיון. הבגדים, התכשיטים, הבתים, האווירה כולה, הנימוסים וההליכות...כאילו שהסופרת הייתה שם בעצמה...עבודת מחקר מעולה זה מה שהופך ספר כזה למעולה! הסופרת חיברה אותי חזרה לשורשי היהדות, גרמה לי להעריך את היותי יהודייה חופשיה שיכולה לחגוג את היהדות שלי בגלוי ולא בסתר, במדינת היהודים. הספר נתן לי ערך מוסף. ******אני מרשה לעצמי לספיילר כאן...בקטנה...אז מי שלא מעוניין שלא ימשיך לקרוא****** ראובן היהודי, איזבלה הנוצרייה, לא הייתי מעלה על דעתי שיקרה ביניהם משהו. לאורך רוב הסיפור ניכר היה שראובן כלל לא התעניין בה, בשחצנית המפונקת הזו. והיא....לעולם לא תרד לרמתו. והתפנית המעניינת ביניהם....אוהוו....כאן התחלתי לכסוס ציפורניי ומאוד אהבתי את מה שקראתי. והכי כיף שבפרק האחרון, חזרתי לקרוא קצת מהפרק הראשון וזה סגר לי מעגל והדרמה לא פסקה עד הסוף. לא חשבתי שהיא תסכים הזקנה העקשנית....אבל לבסוף, האהבה ניצחה. ועכשיו, מספיק עם ספויילרים******. למען האמת, אני בד"כ מנחשת את העלילה וגם די קולעת....בספר הזה לא הצלחתי לקלוע בכלל. היו מלא תפניות מפתיעות בעלילה וזה אחד הדברים שהופכים את הילה ארוון למוכשרת מבחינתי. זה ועוד כמה דברים...העובדה שצריך לפתוח מילון לפעמים, העובדה שאין שגיאות כתיב (וחיפשתי כאלה), עבודת המחקר המושלמת....ועוד. חפרתי! פשוט תקראו את הספר ותיהנו.

"וכיצד אוכל להרפות ממך, איזבלה? את הרי כחותם על לבי ונשמת אפי. האם יוכל בן אנוש לחיות ללא לבו ולא נשמתו?" רעדתי כשקראתי את המשפט שוב ושוב, חיבקתי את הספר וחייכתי לעצמי חיוך של דבילית מאוהבת. אני חושבת שזה המשפט האהוב עליי בספר. כססתי ציפורניי בפרקים האחרונים, לא נשמתי, פחדתי להמשיך כי לא רציתי שייגמר, אבל לא רציתי להפסיק. לקחתי את הספר איתי לכל מקום, יחד עם הקפה של הבוקר, הוא היווה לי אתנחתא בין הניקיונות לקראת שבת, והוא היה הספר הכי טוב שקראתי עד כה. מבין שלושת ספריה של הסופרת הזו, הוא מוכתר אצלי לטוב ביותר. חשבתי שהיא לא תוכל להתעלות על עצמה אחרי "סודות באחוזת השושנים" שהיה מהמם בפני עצמו. התבדיתי. רומן מופלא ובלתי אפשרי שזור בתוך סיפורם המזעזע של אנוסי ספרד. מעולם לא חשבתי שהיסטוריה זה נושא מעניין עד שהסופרת הזו הגיעה לחיי. כמה תלאות, כמה פיתולים בעלילה, כמה דמויות וכמה דמיון. הבגדים, התכשיטים, הבתים, האווירה כולה, הנימוסים וההליכות...כאילו שהסופרת הייתה שם בעצמה...עבודת מחקר מעולה זה מה שהופך ספר כזה למעולה! הסופרת חיברה אותי חזרה לשורשי היהדות, גרמה לי להעריך את היותי יהודייה חופשיה שיכולה לחגוג את היהדות שלי בגלוי ולא בסתר, במדינת היהודים. הספר נתן לי ערך מוסף. ******אני מרשה לעצמי לספיילר כאן...בקטנה...אז מי שלא מעוניין שלא ימשיך לקרוא****** ראובן היהודי, איזבלה הנוצרייה, לא הייתי מעלה על דעתי שיקרה ביניהם משהו. לאורך רוב הסיפור ניכר היה שראובן כלל לא התעניין בה, בשחצנית המפונקת הזו. והיא....לעולם לא תרד לרמתו. והתפנית המעניינת ביניהם....אוהוו....כאן התחלתי לכסוס ציפורניי ומאוד אהבתי את מה שקראתי. והכי כיף שבפרק האחרון, חזרתי לקרוא קצת מהפרק הראשון וזה סגר לי מעגל והדרמה לא פסקה עד הסוף. לא חשבתי שהיא תסכים הזקנה העקשנית....אבל לבסוף, האהבה ניצחה. ועכשיו, מספיק עם ספויילרים******. למען האמת, אני בד"כ מנחשת את העלילה וגם די קולעת....בספר הזה לא הצלחתי לקלוע בכלל. היו מלא תפניות מפתיעות בעלילה וזה אחד הדברים שהופכים את הילה ארוון למוכשרת מבחינתי. זה ועוד כמה דברים...העובדה שצריך לפתוח מילון לפעמים, העובדה שאין שגיאות כתיב (וחיפשתי כאלה), עבודת המחקר המושלמת....ועוד. חפרתי! פשוט תקראו את הספר ותיהנו.

"וכיצד אוכל להרפות ממך, איזבלה? את הרי כחותם על לבי ונשמת אפי. האם יוכל בן אנוש לחיות ללא לבו ולא נשמתו?" רעדתי כשקראתי את המשפט שוב ושוב, חיבקתי את הספר וחייכתי לעצמי חיוך של דבילית מאוהבת. אני חושבת שזה המשפט האהוב עליי בספר. כססתי ציפורניי בפרקים האחרונים, לא נשמתי, פחדתי להמשיך כי לא רציתי שייגמר, אבל לא רציתי להפסיק. לקחתי את הספר איתי לכל מקום, יחד עם הקפה של הבוקר, הוא היווה לי אתנחתא בין הניקיונות לקראת שבת, והוא היה הספר הכי טוב שקראתי עד כה. מבין שלושת ספריה של הסופרת הזו, הוא מוכתר אצלי לטוב ביותר. חשבתי שהיא לא תוכל להתעלות על עצמה אחרי "סודות באחוזת השושנים" שהיה מהמם בפני עצמו. התבדיתי. רומן מופלא ובלתי אפשרי שזור בתוך סיפורם המזעזע של אנוסי ספרד. מעולם לא חשבתי שהיסטוריה זה נושא מעניין עד שהסופרת הזו הגיעה לחיי. כמה תלאות, כמה פיתולים בעלילה, כמה דמויות וכמה דמיון. הבגדים, התכשיטים, הבתים, האווירה כולה, הנימוסים וההליכות...כאילו שהסופרת הייתה שם בעצמה...עבודת מחקר מעולה זה מה שהופך ספר כזה למעולה! הסופרת חיברה אותי חזרה לשורשי היהדות, גרמה לי להעריך את היותי יהודייה חופשיה שיכולה לחגוג את היהדות שלי בגלוי ולא בסתר, במדינת היהודים. הספר נתן לי ערך מוסף. ******אני מרשה לעצמי לספיילר כאן...בקטנה...אז מי שלא מעוניין שלא ימשיך לקרוא****** ראובן היהודי, איזבלה הנוצרייה, לא הייתי מעלה על דעתי שיקרה ביניהם משהו. לאורך רוב הסיפור ניכר היה שראובן כלל לא התעניין בה, בשחצנית המפונקת הזו. והיא....לעולם לא תרד לרמתו. והתפנית המעניינת ביניהם....אוהוו....כאן התחלתי לכסוס ציפורניי ומאוד אהבתי את מה שקראתי. והכי כיף שבפרק האחרון, חזרתי לקרוא קצת מהפרק הראשון וזה סגר לי מעגל והדרמה לא פסקה עד הסוף. לא חשבתי שהיא תסכים הזקנה העקשנית....אבל לבסוף, האהבה ניצחה. ועכשיו, מספיק עם ספויילרים******. למען האמת, אני בד"כ מנחשת את העלילה וגם די קולעת....בספר הזה לא הצלחתי לקלוע בכלל. היו מלא תפניות מפתיעות בעלילה וזה אחד הדברים שהופכים את הילה ארוון למוכשרת מבחינתי. זה ועוד כמה דברים...העובדה שצריך לפתוח מילון לפעמים, העובדה שאין שגיאות כתיב (וחיפשתי כאלה), עבודת המחקר המושלמת....ועוד. חפרתי! פשוט תקראו את הספר ותיהנו.

"וכיצד אוכל להרפות ממך, איזבלה? את הרי כחותם על לבי ונשמת אפי. האם יוכל בן אנוש לחיות ללא לבו ולא נשמתו?" רעדתי כשקראתי את המשפט שוב ושוב, חיבקתי את הספר וחייכתי לעצמי חיוך של דבילית מאוהבת. אני חושבת שזה המשפט האהוב עליי בספר. כססתי ציפורניי בפרקים האחרונים, לא נשמתי, פחדתי להמשיך כי לא רציתי שייגמר, אבל לא רציתי להפסיק. לקחתי את הספר איתי לכל מקום, יחד עם הקפה של הבוקר, הוא היווה לי אתנחתא בין הניקיונות לקראת שבת, והוא היה הספר הכי טוב שקראתי עד כה. מבין שלושת ספריה של הסופרת הזו, הוא מוכתר אצלי לטוב ביותר. חשבתי שהיא לא תוכל להתעלות על עצמה אחרי "סודות באחוזת השושנים" שהיה מהמם בפני עצמו. התבדיתי. רומן מופלא ובלתי אפשרי שזור בתוך סיפורם המזעזע של אנוסי ספרד. מעולם לא חשבתי שהיסטוריה זה נושא מעניין עד שהסופרת הזו הגיעה לחיי. כמה תלאות, כמה פיתולים בעלילה, כמה דמויות וכמה דמיון. הבגדים, התכשיטים, הבתים, האווירה כולה, הנימוסים וההליכות...כאילו שהסופרת הייתה שם בעצמה...עבודת מחקר מעולה זה מה שהופך ספר כזה למעולה! הסופרת חיברה אותי חזרה לשורשי היהדות, גרמה לי להעריך את היותי יהודייה חופשיה שיכולה לחגוג את היהדות שלי בגלוי ולא בסתר, במדינת היהודים. הספר נתן לי ערך מוסף. ******אני מרשה לעצמי לספיילר כאן...בקטנה...אז מי שלא מעוניין שלא ימשיך לקרוא****** ראובן היהודי, איזבלה הנוצרייה, לא הייתי מעלה על דעתי שיקרה ביניהם משהו. לאורך רוב הסיפור ניכר היה שראובן כלל לא התעניין בה, בשחצנית המפונקת הזו. והיא....לעולם לא תרד לרמתו. והתפנית המעניינת ביניהם....אוהוו....כאן התחלתי לכסוס ציפורניי ומאוד אהבתי את מה שקראתי. והכי כיף שבפרק האחרון, חזרתי לקרוא קצת מהפרק הראשון וזה סגר לי מעגל והדרמה לא פסקה עד הסוף. לא חשבתי שהיא תסכים הזקנה העקשנית....אבל לבסוף, האהבה ניצחה. ועכשיו, מספיק עם ספויילרים******. למען האמת, אני בד"כ מנחשת את העלילה וגם די קולעת....בספר הזה לא הצלחתי לקלוע בכלל. היו מלא תפניות מפתיעות בעלילה וזה אחד הדברים שהופכים את הילה ארוון למוכשרת מבחינתי. זה ועוד כמה דברים...העובדה שצריך לפתוח מילון לפעמים, העובדה שאין שגיאות כתיב (וחיפשתי כאלה), עבודת המחקר המושלמת....ועוד. חפרתי! פשוט תקראו את הספר ותיהנו.

"וכיצד אוכל להרפות ממך, איזבלה? את הרי כחותם על לבי ונשמת אפי. האם יוכל בן אנוש לחיות ללא לבו ולא נשמתו?" רעדתי כשקראתי את המשפט שוב ושוב, חיבקתי את הספר וחייכתי לעצמי חיוך של דבילית מאוהבת. אני חושבת שזה המשפט האהוב עליי בספר. כססתי ציפורניי בפרקים האחרונים, לא נשמתי, פחדתי להמשיך כי לא רציתי שייגמר, אבל לא רציתי להפסיק. לקחתי את הספר איתי לכל מקום, יחד עם הקפה של הבוקר, הוא היווה לי אתנחתא בין הניקיונות לקראת שבת, והוא היה הספר הכי טוב שקראתי עד כה. מבין שלושת ספריה של הסופרת הזו, הוא מוכתר אצלי לטוב ביותר. חשבתי שהיא לא תוכל להתעלות על עצמה אחרי "סודות באחוזת השושנים" שהיה מהמם בפני עצמו. התבדיתי. רומן מופלא ובלתי אפשרי שזור בתוך סיפורם המזעזע של אנוסי ספרד. מעולם לא חשבתי שהיסטוריה זה נושא מעניין עד שהסופרת הזו הגיעה לחיי. כמה תלאות, כמה פיתולים בעלילה, כמה דמויות וכמה דמיון. הבגדים, התכשיטים, הבתים, האווירה כולה, הנימוסים וההליכות...כאילו שהסופרת הייתה שם בעצמה...עבודת מחקר מעולה זה מה שהופך ספר כזה למעולה! הסופרת חיברה אותי חזרה לשורשי היהדות, גרמה לי להעריך את היותי יהודייה חופשיה שיכולה לחגוג את היהדות שלי בגלוי ולא בסתר, במדינת היהודים. הספר נתן לי ערך מוסף. ******אני מרשה לעצמי לספיילר כאן...בקטנה...אז מי שלא מעוניין שלא ימשיך לקרוא****** ראובן היהודי, איזבלה הנוצרייה, לא הייתי מעלה על דעתי שיקרה ביניהם משהו. לאורך רוב הסיפור ניכר היה שראובן כלל לא התעניין בה, בשחצנית המפונקת הזו. והיא....לעולם לא תרד לרמתו. והתפנית המעניינת ביניהם....אוהוו....כאן התחלתי לכסוס ציפורניי ומאוד אהבתי את מה שקראתי. והכי כיף שבפרק האחרון, חזרתי לקרוא קצת מהפרק הראשון וזה סגר לי מעגל והדרמה לא פסקה עד הסוף. לא חשבתי שהיא תסכים הזקנה העקשנית....אבל לבסוף, האהבה ניצחה. ועכשיו, מספיק עם ספויילרים******. למען האמת, אני בד"כ מנחשת את העלילה וגם די קולעת....בספר הזה לא הצלחתי לקלוע בכלל. היו מלא תפניות מפתיעות בעלילה וזה אחד הדברים שהופכים את הילה ארוון למוכשרת מבחינתי. זה ועוד כמה דברים...העובדה שצריך לפתוח מילון לפעמים, העובדה שאין שגיאות כתיב (וחיפשתי כאלה), עבודת המחקר המושלמת....ועוד. חפרתי! פשוט תקראו את הספר ותיהנו.