שלוש מאות ושלוש עמודים, קצת יותר מעשרה דמויות, שמות הזויים, ועלילה שמילה אחת; מוזרה, תתאים לה, ואני חייבת לומר - לנדי, שיחקת אותה.
כי כדי לתאר את הספר הזה אומר שהוא היה פשוט כיפי יותר. יש מצב שאפילו קצת יותר מפרסי ג'קסון. הוא היה כל כך משעשע. ואני לא מדברת בקטע של הדרמה, היה פשוט כיף יותר לקרוא אותו, כיף יותר להסתכל עליו, כיף יותר לבהות בו, כיף יותר לחשוב עליו, כיף יותר לחלום עליו, ואם היו עוד של

ספויילרים

זה אחד מספרי הבלשים הטובים ביותר שקראתי, הסופר משלב הומור והמון מתח, אחת הדמוית שהכי האהבתי היו: שני המשספים הלבנים שעזרו לשלדון במשימת ההצלה והקרב הסופי, קצת התבאסתי כשאחד מהם מת והשני נהפך לרשע והרג את תנית. בסך הכל ספר משעשע ומומלץ מאוד

ספר חמוד שאפשר להעביר איתו כמה שעות בכיף. אני קראתי אותו בשעה, ובשעה הזו הייתי שקועה כל כך ששכחתי שאני עדיין בסיפריה... (יש לי נטייה לבחון ספר ע"פ התקציר ולפתוח אותו בקטע אקראי ולקרוא קצת. בפעם הזו התחלתי מההתחלה.) פשוט מצאתי את עצמי על אחד מהכיסאות עם הספר ביד.
הוא חמוד מאוד. כתוב בצורה טובה. מעלה חיוך במקומות הנכונים וגורם לך לקרוע בטעות את הפינה של הדף מהלהיטות להפוך את הדפים.
כשקראתי את התקצ

מזמן לא קראתי ספר פנטזיה לנוער ועוד אחד באמת מוצלח.
הדמות של שלדון פוקס היא דמות נפלאה, העולם שיצר דרק לנדי הוא קסום, אפוף עוצמה וכוח מרושעים וקסומי גם יחד. חווית קריאה כיפיית בהחלט.