זה רק עוד לילה שחור של ייאוש.
עברתי עשרות כאלה. אני אשרוד אותו. אני פשוט אירדם בסופו של דבר, ועד הבוקר הוא ייגמר, הסיוט, יתאפס ויתחיל מחדש.
בספר שאני קוראת עכשיו, 'ספר אלף הימים', מצאתי את זה:
ביומיים האחרונים הרבצתי לעצמי כמה וכמה פעמים אבל לא הצלחתי להתקרב לאף חולדה.
אני מנסה לפגוע בחולדות שלי ורק מרביצה לעצמי שוב ושוב. והן חומקות. מענות אותי בלילה, מלחששות סביבי ביום. לא יומיים; כבר למעלה מ

אפשר היה לצפות שדבריו של הומניסט יצבעו את המציאות בורוד. קורצ'אק לעומת זאת מתאר את המציאות בצורה מאוד מפוכחת, לרבות התוקפנות של ילדים והתסכול והקושי של המבוגרים בטיפול בהם. הביטוי "הכלה" מקבל אצלו משמעות מאוד מובנת כאשר הוא מתאר את ראייתו את הדברים. קורצ'אק הולך רחוק במשקל שהוא נותן למקומו של הילד בעולם ומיתוך כך יחסיו עם הילדים מתאפיינים בתקשורת בגובה העיניים, שיש בה מתן קרדיט גדול ואחריות. לצד ז

ספר מעולה! לכל מי שעובד עם ילדים, לכל מטפל שהוא ולכל אדם בכלל.
קורצ'אק מתבונן בילדים ללא דעות קדומות וללא הנחות עבודה: הוא לא חושב שהם "חמודים", "מקסימים" או "טהורים" – הוא רואה בהם אנשים לכל דבר; הוא לא מניח שעם ילדים יש להתנהג בדרך x או y אלה בונה את תורתו הפתגוגית מתוך ניסוי וטעיה.
הוא מתאר הן את כישלונותיו ותסכולו והן את הצלחותיו, ולא חוסך מהקורא כלום.
קורצ'אק, שהיה רופא ולא איש חינוך בהכשר