ספרות עילאית, שמובנת יותר ככל שקוראים אותה שוב ושוב. כמו בחיים האמיתיים, ההווה הוא כל שיש לנו, וקפקא מיטיב ללכוד את ההווה בתוך מיכל שנקרא "סיפור". איך אפשר לכלוא את האינסוף בתוך מיכל? כנראה שסתם אדם לא יוכל לדעת. אבל קפקא יודע, כל סיפוריו מערימים על הקורא ונדמה שלעיתים הם מערימים גם על הסופר עצמו. כך משפט בן ארבעה משפטים יכול להיקרא סיפור, וסיפור בן חמישה דפים יכול לגרום לקורא לשנות את נקודת המבט

זה לנצח ייזכר כספר שגרם לי להתאהב ביצירתו של קפקא. דורש זמן לעיכול. כולל כמה מהסיפורים המדכאים שקראתי עד כה בחיי הקצרים. יצוינו במיוחד סיפור הנושא, "רופא כפרי", "העוברים בריצה" וכן "העצים" הקצרצר.

כמו כן צל"ש לעם-עובד על שהוציאו את הקובץ בהוצאה קומפקטית (מה שמאפשר להחזיק חומר כבד כזה במשקל נוצה...)