ליאו פרוץ יודע לכתוב.
אני מאוד אוהב את הספר הזה על אף שהתוכן בו לא נוסק לגבהים מיוחדים, והוא נוגע בעיקר באגדות, וזה בגלל צורת הכתיבה המיוחדת. כבר ספר שלישי שלו שאני קורא, ואני חייב לציין שגם הקודמים הצטיינו בסגנון כתיבה מצוין.

העניין בספר הזה כמו שכתבתי, זה אגדות. לא אלאדין או משהו, אלא דברים כביכול מבוססים מתקופה רוויה סיפורים, והיא פראג העתיקה (טוב אולי לא כלכך עתיקה). פראג של המהרל והגולם

מאוד נהנתי מהספר הזה. ספריו של פרוץ קצרים יחסית, אף ספר לא מעל 200ע"מ, אך הם דחוסים בעולם ומלואו ומחשבה מושקעת בכל משפט. ספריו הם שילוב של היסטוריה, פנטזיה ודמיון רב. יש לו נטייה לתאר ארועים גדולים מן ההיסטוריה ולשבץ בהם סיפור משל עצמו.
לעברית תורגמו עד היום 6 מספריו, שלשה קראתי וזה הטוב והבשל מבניהם, למרות שגם האחרים היו מצויינים.
פרוץ התחיל לכתוב ספר זה ב-1924 וסיים אותו קרוב למותו, זה הספר הא

הדבר הראשון שעלה בראשי כשהתחלתי לקרוא את פרוץ הוא – "או, הנה מספר סיפורים קלאסי"!
ובאמת, הספר כולו מורכב ממחרוזת של סיפורים קטנים, כולם נעים סביב הציר המרכזי של הקשר הנורא בין היהודי העשיר מרדכי מייזל לבין קיסר צ'כיה רודולף השני. למעשה, סיפור קהילה יהודית שגורלה נקשר בגורל אחת המדינות המרתקות, שהוציאה מחיקה סופרים גדולים כמו קארל צ'אפק ופרנץ קפקא.
ליאו פרוץ לקח את אותה הוויה, בה הוא עצמו גדל, וה

בביקורת הזאת מופיעים כמה ספוילרים לא משמעותיים שלא יפריעו כלל לאלה שעדיין לא קראו את הספר.

"בלילה מתחת לגשר האבן" אינו רומן רגיל.

זה אוסף סיפורים, המתרחשים במקום אחד (פראג העתיקה) לאורך תקופה של כשני עשורים, בסוף המאה ה- 16 ותחילת ה-17.

דמות שכיכבה בסיפור אחד יכולה לככב בסיפור נוסף, או להופיע בו כשחקנית משנה, או לא להופיע כלל ורק להיות מוזכרת בעקיפין, בשיחה או בתיאור. הרומן מלא בפלאים,