"מייסלון, תיקון בקופה חמש, מייסלווןןן".
נדהמתי.
לא מזה שהקופאית הכניסה לי חמישה קילו ענבים שלא קניתי
ולא מזה שהיא צעקה לאחראית המשמרת את המשפט הפותח פה למעלה את הקטע,
שתבוא להעביר את הכרטיס שיאפשר ביטול.
זה היה השם.
מייסלון.
והנה היא באה, מייסלון, בת 20 וקצת בהערכה מהירה.
אני מביט בה בריכוז.
ויכוח קדחתני עם עצמי.
לשאול אותה או לא לשאול אותה.
לשאול אותה אם היא יודעת ומודעת לפירוש
שמה.