האם יצא לכם פעם לשבת ליד מדורה בערב קסום בחברת איש חכם וחביב? כי זו בדיוק התחושה שהייתה לי במהלך הקריאה של הספר המקסים הזה. גומבריך הצליח ליצור את אחד הספרים הטובים אודות ההיסטוריה האנושית אי פעם. היופי שלו נובע מכך שהוא מעניק לקורא בכל גיל או רמת השכלה את התחושה החמימה והסוחפת הזו במהלך הקריאה. הדבר לא קל להשגה, במיוחד כשכותבים ספר היסטוריה מן הסוג הזה. הוא מדבר אלינו בצורה פשוטה ומובנת, אך בשום אופן לא פשטנית, מספק פרטים היסטוריים רבים ומרתקים ועומד על משמעותם, אך לא תחושו כלל את היובש שמתגנב לסוג הזה של הספרים, אף המשובחים שבהם.
כחובב היסטוריה, פרטים לא מעטים ממה שכתוב ב 'היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים', היה כבר ידוע לי. אולם הוא בכל זאת הצליח לחדש לי המון ולחדד את מה שידעתי קודם. אבל הרבה מעבר לכך, הוא מספק נקודות מבט מרתקות על תהליכים ואירועים, כך שזה בהחלט משפיע על ההסתכלות הכוללת ופותח זוויות ראייה מפתיעות על פרקים רבים בדברי הימים של בני האדם. בסוף הספר הרגשתי שהוא אוסף אצלי קטעים רבים של ידע היסטורי ומסדר אותם בדומה לפאזל שחלקיו מוצאים את מקומם ויוצרים תמונה מאלפת. 'The Guardian' תיאר אותו במדויק: "...כל עמוד בספר ספוג ברוח של סובלנות, של תבונה, של אנושיות."
ארנסט גומבריך היה היסטוריון אמנות ידוע בכל רחבי תבל ושימש כפרופסור באוניברסיטאות של לונדון, קיימברידג', אוקספורד והרווארד. כתב ספרים רבים שרק חלקם תורגם לעברית. בשנת 1966 העניקה לו המלכה אליזבת' השנייה תואר מפקד מסדר המצויינות של האימפריה הבריטית והוא הפך להיות "סר".
הוא נולד בווינה בשנת 1909, למשפחה יהודית ובשנות שלושים בהיעדר תעסוקה בתחום היסטוריה בארצו, קיבל הצעת עבודה מאנגליה, מה שהתברר לימים כמזל לא קטן עבורו, שכן תוך זמן קצר מדינתו הפכה נאצית.
הספר הנוכחי הוא היחיד שנכתב במקור בגרמנית כי המחבר עדיין התגורר אז באוסטריה .
במשך שנים רבות הוא סירב לפרסמו מחדש כי לא האמין בטיבו, אך לאחר הפצרותיה של נכדתו ליאוני התרצה לבסוף ואף עדכן, שיפר והוסיף פרק.
גומבריך הלך לעולמו בשיבה טובה בגיל 92 בשנת 2001.
שאלתי את הספר בספריה העירונית אך הוא כה הרשים אותי עד שמיהרתי לרכוש אותו כדי שאני וילדיי נוכל לקרוא בו בכל זמן שנרצה. לדעתי זה אומר המון.
על אף שהוא נקרא 'היסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילים', אני חושב שהגיל המינימלי לקריאה יעילה בו הוא 10 – 11 לפחות וכמובן שגם הבוגרים יפיקו ממנו הנאה מרובה.
אתן לכם טעימה קטנה ממנו. לקראת סיום, מבקש גומבריך מהקוראים לדמיין את הזמן כמו נהר שאנו טסים מעליו ומבחינים הרחק למטה את המערות בהן חיו בני אדם קדמונים, ציידי הממוטות ומתקדם עד ימינו בחן האופייני לו.
הוא מסיים את המסע בזמן במילים הבאות:
"בואו נצלול עכשיו במהירות למטה עם המטוס, לכיוון הנהר. כשנהיה קרובים מספיק, נוכל להבחין שזה נהר אמתי, ורחש פכפוך המים הוא כרחש גלי הים. רוח עזה נושבת, וכתרים של קצף מעטרים את האדוות. הסתכלו היטב במיליוני הבועות הלבנות הנוצצות, המופיעות ונעלמות עם כל גל וגל. בועות חדשות צצות ולאחר מכן נעלמות בקצב הגלים. לרגע אחד הן מתנוססות על הגל, וברגע שאחריו הן שוקעות ואינן עוד. גם אנחנו כאלה. כל אחד מאיתנו אינו אלא דבר קטן ונוצץ, טיפונת קטנטנה על גלי הזמן, הזורמים הלאה שם למטה אל עבר העתיד הלא נודע האפוף ערפל. אנחנו מופיעים, מביטים סביב, ולפני שאנו מספיקים לשים לב לכך, אנחנו כבר נעלמים. בשטף הגדול של הזמן, שלעולם אינו חדל, אנו כמעט בלתי נראים. ומה שאנחנו קוראים לו הגורל שלנו, אינו למעשה יותר מהמאבק שלנו בין שפע הטיפות האלה במהלך התרוממותו ונסיגתו של גל אחד. אבל הרי כדאי לנו לנצל את הרגע הקצר הזה, זה ראוי למאמץ."
