זיוף אמת ומה שביניהם

זייפנית האומנות, של ב. א. שפירו, הוא מסוג הספרים המציג בפתיח אירוע אמתי ודרמתי, שוד ציורים יקרי ערך, ממוזיאון אמנות בבוסטון. אחת מהתמונות שנעלמה, היא יצירת המופת של דגה, אחרי הרחצה. תעלומה שהספר מבקש להעניק לה פתרון. נשמע מפתה ומזמין, אך מיד לאחר הפתיח, ירד על המערכה הראשונה מסך ערפל, אולי בכדי ליצור לסיפור ממד מסתורי. אווירה בלבד לא מספיקה, כאשר העלילה בתחילתה קלושה.

צפיתי להארה שתחבר אותי לספר, אך היא התמהמהה וכמעט חשבתי שמדובר בציפייה עקרה. לפתע היא הופיעה במפתיעה, לאחר שלושים עמודים, כתיאורים יפים ומרגשים של תמונות דגה, שהזכירו לי חוויה מרגשת ובלתי נשכחת בחיי.

בנעורי יצאתי לתחרות באירופה, החזרה שלי לארץ הייתה מפריז. את הימים האחרונים ניצלתי כהרגלי, לביקורים במוזיאונים ובגלריות, כפיצוי, למתח ולעומסים הגופניים הכרוכים במסע תחרויות. הביקורים האלה העניקו לי רגעים של שלווה. בהתחלה קיימתי סיור מאכזב בלובר, בו אפילו המונה ליזה הרצינה את פניה אלי. משם פניתי ללא תקוות גדולות, למוזיאון קטנטן של האימפרסיוניסטים, על שתי קומותיו שהיה מול הלובר. קשה לתאר במלים, את הרגע בו נעתקה נשמתי, וגאו רגשותיי, בשעה שעמדתי מול יצירות האמנות. מה גרם לי לכך, היו אלה בעיקר יצירות רנואר, עם נשותיו הגדולות, הברוקיות והקיטשיות שיופיין מלבלב בטבע, ולעומתן היו אלה נשותיו של דגה, הרקדניות, או הרוחצות שבלטו בשבריריותן וחיוורונן. אני עדיין מנסה להסביר לעצמי את הכוחות הנסתרים של יצירות דגה ורנואר שנגעו בנשמתי.

רות קלייר, היא אמנית מוכשרת מבוסטון, שהקריירה שלה נתקעה, לאחר שהוחרמה על ידי ממסד האמנות, כתוצאה משערורייה בה היא הייתה מעורבת, יצירת בן זוגה בעבר, שנתלתה במומה, הייתה יצירתה של רות, שבקשה לסייע לחברה האמן התקוע. כשרצתה לחשוף את האמת, היא הוגדרה ל"מתחזה הגדולה". כעת היא מציירת סדרת חלונות אורבניים, בטכניקת שמן מורכבת, המבטאים ניכור וחשיפה כהשתקפות מעוותת. אין סיכוי שיצירותיה יוצגו. למחייתה היא עוסקת בהעתקת יצירות מופת, אך היא מתקשה לשלם את שכר הדירה, ולרכוש לעצמה צבעים. בנקודה הנמוכה ביותר בה היא נמצאת, מציע לה איידן מרקל, סוחר אומנות ובעל גלריה יוקרתית ,עסקה מפוקפקת, היא תזייף עבורו את יצירת דגה הגנובה, ותזכה בתשלום שיכסה את חובותיה, ובתערוכה בגלריה שלו, שאולי תחלץ אותה ממצבה הנואש. רות מתחילה לעבוד על הזיוף, וחושדת כי היצירה שנחשבה כאמתית, היא מזויפת. אם כן למה ומתי זויפה היצירה, איך תשפיע העובדה הזאת על רות, ומה היא תחשוף על רוכשת היצירה, אשת החברה מסוף המאה ה-19, איזבלה סטיוארט גרדנר?

הספר הזה הוא לכאורה ספר מתח, אבל מוקד העניין בו שונה, יחסי הגומלין, בין אספני אמנות, כאיזבלה סטיוארט גרדנר, מי שרכשה את היצירה מדגה, לבין אמנים, מתווכי אמנות וזייפנים, חלקם מוצגים בספר כדמיות אמתיות, כמו הזייפן ההולנדי האן ואן מיחרן שזיופיו היו גאוניים. יש בסצנת האמנות, ובחיים עצמם, לא פעם העמדת פנים, שהזיוף האמנותי הוא מטפורה לקיומן. הספר מעלה שאלה גדולה, האם הגדרת יצירה כגאונית, ומקורית, לא נגועה בעצמה בהעמדת פנים ובזיוף?

רות העושה בחירה לא מוסרית, מעלה לדיון, את הבחירות המוסריות בחיינו, שהם לעתים מורכבות וסבוכות, מעצם העובדה שחלקן כלולות את המוסרי והלא מוסרי בבחירה אחת, כגוונים של אפור. לאן הבחירות המוסריות שלנו, או האי מוסריות שלנו, לוקחות אתנו, שואלת שפירו, באמצעות רות?

אבל יוותר מכל, הספר הזה מנסה לפענח תעלומה אחרת, את הכוח שיש ליצירות של דגה. לאחר יותר ממאה שנים, מדוע הן נחשקות ומרגשות. כשרות מביטה ליצירת דגה, היא מרגישה, "צבע ורגש פועמים מהבד", ודמעות מציפות את עיניה. כאמנית מוכשרת היא מסוגלת לפענח, את סודות האשליה, האופן שדגה יצר מניפולציה על רגשות המתבונן, באמצעות סימטריה מעוותת ולא מורגשת, או על ידי נקודת מבט אינטימית למתרחצת, המעניקה לנו תחושה מבולבלת, בין מציצנות לפומביות. שפירו מפענחת בצורה אלגנטית ופיוטית את האופן שבו יצירות גאוניות, כמו אלה של דגה, נוגעות ברגשות העמוקים והסמויים שלנו, כסימולטורים מתוחכמים המפעלים רגשות אנושיים.

האם מראה עיניים הוא ערובה לאמת, או שאנו רואים, את מה שאנו מבקשים לראות? מסובך, זה מה ששפירו הצליחה להעביר כמסר מעורר מחשבה בספר ההופך מעניין ככל שהוא מתקדם.

אני אמשיך לאהוב ולהתרגש מתמונות דגה, וממש לא אכפת לי להיות מושפע ממניפולציה מתוחכמת, שעדיין עובדת עלי בעידן הדיגיטלי.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

תמונות דגה מהסדרה לאחר האמבטיה
http://hoocher.com/Edgar_Degas/The_Tub.jpg

http://hoocher.com/Edgar_Degas/Degas_Edgar_After_The_Bath_1895.jpg