הספר "אקדמיה לנסיכות" הוא אחד הספרים הטובים שקראתי.
אני מודה, בהתחלה, לא ממש רציתי לקרוא אותו בעיקר בגלל שמו, הוא נשמע לי נורא ילדותי- הנה, עוד ספר על נסיכות טיפשות. אבל כשקראתי אותו גיליתי שהוא הרבה מעבר לזה.
הגיבורה, מירי, על אף קומתה הנמוכה, לא מפחדת להגיד לאדם שעומד מולה מה היא חושבת עליו, חכמה, שנונה, מצחיקה ו...הולכת להיות נסיכת האקדמיה בכל מחיר!
אני פשוט התאהבתי בספר כמו שהתאהבתי במירי ובמי שהיא אוהבת (בסתר)פידר.
כשסיימתי את הספר לא יכולתי להאמין, סירבתי להיסתכל בעמוד האחרון ולראות שלא נותרו לי עוד עמודים, סגרתי את הספר ומיד הלכתי לחפש לי ספר אחר לקרוא.
מכירים את התחושה שכשאתם מסיימים ספר טוב אתם לא קוראים שום ספר אחר במשך שבוע מחשש לפגיעה בכבודו של הראשון? או, באותה מידה, מתחילים לקרוא ספר אחר כדי לשכוח שהקודם נגמר?

בקיצור, קריאה מהנה!=]

הביקורת ללא ספויילרים
איזה ספר מתוק ונעים לקריאה.
אין בו שפיכות דמים מזעזעת או תיאורים מבחילים של גופות ועוד כל מיני דברים שנתקלתי בהם בזמן האחרון -
אלא רק עלילה אגדית נחמדה, מרתקת ונקראת ללא הפסקה.
אני רוצה לומר לכם, שהלו"ז שלי ממש עמוס החודש, ולמרות זאת סיימתי את הספר בלי להתיק ממנו את העיניים!
השם של הספר נשמע אולי שטחי וילדותי. אבל לא;
הוא מפוצץ וגדוש בתובנות ועצות לחיים ולקחים ומוסר־השכל מדהימים, וצריך לקרוא אותו מספר פעמים בעיון כדי לגלות את כולם.
עוד נקודה מעולה בספר, היא שהוא מתאים למגוון רחב מאוד של גילאים - אחותי בכיתה ב' נהנתה לקוראו, (אך כמובן שלא הבינה את הלקחים לחיים שאני הבנתי...) גם אחותי בכיתה ו' (כנ"ל, אבל היא בוודאי הבינה יותר) ואפילו אבא שלי!
אני יכולה להמשיך לחפור ולתאר את גדולת הספר, אבל אם תראו ביקורת ארוכה מדי לא יהיה לכם חשק לקרוא אותה, אז... זהו.

ספר פשוט מדהים.
אל תתנו לכותרת לגרום לכם לחשוב שזה ספר ילדותי או משהו כזה, כי הוא בשום מחיר אינו כזה!!
זהו ספר מרגש וסוחף, שבו יש את כל מה שאני אוהבת בספרים.
מקווה לקרוא עוד ספרים של המחברת שנון הייל.

הו, הספר הזה הוא המצאה נהדרת!!
"אקדמיה לנסיכות" מבוסס על מתכון בטוח להצלחה מיידית- יש בו נסיך שהגיע לפרקו, יש בו חבורת נערות שמוכנות לעשות הכל כדי לזכות בו- ובבוא הנשף הגדול בסוף השנה, הוא יבחר לו מהן את אשתו לעתיד.
נשמע מוכר, לא?
רק שהספר הזה הוא קצת יותר פנטזי מסינדרלה, והרבה הרבה הרבה יותר חינני מתכנית ריאליטי.
הוא פשוט כיף.

אני קצת באיחור אבל היי! מוטב מאוחר מאשר אף פעם, לא? אז ככה, לפני שנה ביום כיפור הייתי משועממת, לא ידעתי מה לעשות וקראתי כבר את כל הספרים שהיו לי בבית.. עד שנתקלתי בספר הזה, הוא היה לי בתיק ולגמרי שכחתי ממנו, אז אמרתי "יאללה בואו נקרא". לקחתי את הספר, ישבתי על הספה ולא עזבתי אותו לרגע. אחרי כמה שעות טובות סיימתי את הספר. וזה היה מדהים. ספר כל כך מתוק וחמוד, הרגשתי לגמרי בעולם אחר כשקראתי אותו, ועד עכשיו אני רוצה לחזור. כל כך התחברתי לדמויות ולעלילה של הספר! התאהבתי בפריד בדיוק כמו שמירי התאהבה בו, תביאו לי פריד בבקשהה. הרעיון של הספר אולי לא הכי מקורי אבל יש בו משהו גם כל כך מיוחד וסוחף. אחד הספרים שהכי נהניתי מלקרוא. ללא ספק הולכת להמליץ על הספר הזה לכל בן אדם שאפגוש.

התחיל משעמם, אפילו מעוד משעמם, ואז בערך מעמוד 156 (בדיוק מעמוד 156 XD) זה נהיה מעניין. ואז איכשהו הגעתי למצב שאני לא רוצה שהספר יגמר. אבל כמובן, על הפרנציפ, הוא נגמר. חבל. ספר נחמד, אם היה לו ספר המשך הייתי קוראת גם אותו.

אהבתי את הספר
אהבתי שהוא לא כזה מושלם
גם מירי לא מושלמת
היא עושה ואמרת מה שבה לה
כתוב בצורה נכונה ויפה
על תתנו לכותרת להטעות אתכם!
זה לא ספר ילדותי כזה כמו שהוא נראה!

המון זמן לא כתבתי ביקורת, רוב הפעילות שלי בסימניה לאחרונה היא בקבוצות. ליפני שני מתחילה בביקורת אני רוצה לקדם בברכה שתי קוראות שהצתרפו לסימנייה לאחרונה, הראשונה: מסטיק, שגם עונה לשם אחותי הקטנה, זאת שהיה לה דחוף לכתוב ביקורת שהיא לא ביקורת דרך החשבון שלי אז אחרי שכעסתי אליה אאל המקרה ההוא אמרתי לה שאם דחוף לה לכתוב ביקורות אז שתיפתח חשבון משלה היא זסכימה לשקול לאחרונה להצתרף (ובינתיים מבלה את זמנה בלשלוח לי הודעות מעצבנות בסגנון: "הי לוליפופ, מה קורה" אני כזה "הי אני פה לידך את יכולה לדבר איתי, יש לך מיטרי קול עובדים, נכון?") והשנייה היא החברה הטובה שלי ששמה הסימנייתי הוא מורגנה לה פיי (אני לא אגלה את השם האמיתי שלה) שלאחר תחנונים רבים וכמה ניסיונות כושלים להזכר בכתובת האימייל שלה נרשמה לסימנייה! מזל טוב! אכשיו אנחנו מבלות את זמנינו בלשכנע תולעים אחרות להצתרף לקהילת ההאנשים שחיים בתוך סימניה.

ואכשיו לביקורת:

את הספר כמו שכתוב למעלה אהבתי מאוד, הכרתי אותו לפני כמה חודשים אצל חברה שלי, אנחנו חברות ממש טובות אבל לצערי אחנו לא ניפגשות הרבה אז כאשר אנחנו ניפגשות, כצפוי לשתיי תולעות ספרים מושבעות אנחנו מנצלות את הזמן ביחד אל ספרים (דרך אגב היא אחת מהקורבנות של חפירות להצתרף לסימניה בע"ם) אז השיחה גלשה ל "העם אפשר להשאיל ממח ספרים טובים?" אז החרה הזאת שלי הביאה לי שני ספרים מעולים: "קמט בזמן" ו- "אקדמיה לנסיכות", כמובן שגם אני נרתאתי קצת מהשם של הספר אבל הייתה לי את החברה הזאת שאמרה שהם גורם לספר להישמע כמו ספר לילדות קטנות אבל הוא מעולה, היא צדקה במאתיים אחוז. הספר כאמור מצויין, הוא אומנם נשמע כמו חגיגה של קיטש אבל הוא לא! הספר נשמע כמו ספר בנות כמו אלה שאני קוראת לעיתים רחוקות אבל הוא גם לא זה! יש את השעלה של למה מירי לא עובדת במחצבה שמתריד את כולנו בהטחל ויש גם את זה *אזהרת ספוילר* שהיא בכלל לא אוהבת את הנסיך! *סוף הספוילר*

ליפני שאני מסיימת אני רוצה להודות לשלושה אנשים שאני לא מקירה וכנראה שלא אקיר: לסופרת המדהימה שכתבה את הספר המדהים הזה, למתרגם/ת שעשה את עבודתה הרבה מעל לנדרש ולמעצב/ת הכריכות שעיצב/ה את כרכת הספר היפיפיה והמקסימה.

לסים תעשו אכשיו שתי דברים: א. תקראו את הספר הזה, ב.לכו לבדוק את המצטרפות החדשות.

אין לי המון מה לומר, רק שאהבתי אותו ממש גם לפני ואחרי גיל 18, ולא רק אני. ספר נהדר, רגיש וחמוד. נכון, לא מושלם, ויש טובים ממנו, אבל לא הייתי מוותרת על הקריאה שלו, ואני בהחלט ממליצה. תהנו! :)