• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
קצר רואי

קצר רואי

מאת דוד בר-אור

הביקורת של ronit2003

תמונה של ronit2003
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
קצר רואי

קצר רואי

מאת דוד בר-אור

הביקורת של ronit2003

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של ronit2003
הוצאה לאור:גוונים
0
קטגוריה:ספרות מקורית

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 17 שנים•3 דקות קריאה

דניאל גיבור הספר הוא צעיר, ביישן מעט, התוהה על משמעות חייו. הסיפור נפתח ביום השחרור מצה"ל של דניאל קצר הרואי, ומתפתח למערבולת המערערת את עולמו. הוא יודע שתי אהבות גדולות, לנירה התלמידה ולברוריה המבוגרת ממנו ביותר מעשר שנים.
פרדי, חברו מן השירות הצבאי הוא דון ז'ואן מצליח מאוד, אשר מפיל בקסמו כל אישה. דניאל עובד בבנק עם עזרא, הבוס הקפדן והעוין ועם ציון שנלכד ברשתה של אנט, הלקוחה היפהפייה. מערכות היחסים בין הדמויות, ואגודה שמקים דניאל להבנת המציאות האחרת עומדות במרכז רומן מעניין זה.

כבר מקריאה ראשונה, למרות שאני זקוקה לעיון נוסף, רשמתי כמה הערות לגבי העלילה והמוטיבים השונים בתקווה שלא יהיו ספוילרים (השתדלתי):
ישנם שני צירים לעלילת הרומן. האחד ההתנסות החושנית והוודאות שבאה בעקבותיה. השני חיפוש הוודאות בהבנתה של המציאות האחרת.
לאורך הספר קיים המתח בין אהבה לבין משיכה מינית. העלילה מציבה גם את הניגוד בין הדון ז'ואן לבין הצעיר הביישן. ניכר כוחן הדמוני של נשים ארוטיות כמו ברוריה, נירה ואנט המניע את עלילת הרומן. את העלילה מניעה גם החידתיות לגבי הוודאות ולגבי מערכות יחסים שונות.

המציאות האלטרנטיבית איננה מבטאת השתלטות של המיסטיקה על העלילה ועל רוחו של המספר, השומר על מידה רבה של רציונאליות. אולי נכון יותר להגדירה כניסיון להגיע לידי הרמוניה. מציאות זו משלימה את המציאות הקיימת ואיננה בהכרח אשלייתית או מערערת את התודעה. עיצובה של מציאות זו והשימוש בקוצר הראיה של הגיבור לכך, מוסיף נופך פנטסטי לעלילת הרומן ומגוון אותו גם במהלכו וגם בסיומו.

חיפושה של המשמעות איננו בהכרח ברוח הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית המתארת אדם שהושלך לקיום בעולם. קיימת מידה לא מבוטלת של חירות הגיבור האחראי למעשיו.
חיפוש משמעות זה וההתבוננות בים מזכירות במשהו את הרומן "מסע דניאל" של יצחק אורפז. רבה חשיבותו של הים ברומן. הוא מתואר בפירוט הן כנוף פיזי, הן כהשתקפות נוף התודעה הן כמקום אקזוטי של חירות והן כמקום של מרפא.

נודעת חשיבות רבה למקום, לתיאור הקונקרטי של נופי מרכז הארץ, אשקלון, תל-אביב, בת ים, יפו. הים הסמוך מרכך כל תחושה של ניכור אורבאני. ניתן לומר, כי חשיבות המקום אולי גדולה יותר מחשיבות הזמן. עיצוב התקופה, הפסקת האש לאחר מלחמת ההתשה, פחות מרכזי מעיצוב המקום והרקע לעלילה.

נראה לי שהשקפותיו של המחבר נמסרות כאן מפיהן של כמה דמויות. הספר מתאר היררכיות של כוח ביחסי נשים גברים, ביחסי גברים גברים, ובמקום העבודה. דרך ההישרדות המוצעת כאן היא חיובית ורחוקה מדרוויניזם חברתי. הבנק מתואר כאן כמעין מיקרוקוסמוס של החברה על יחסי הכוח, השנאות, האהבות והתככים.
חשוב כאן תיאור הסתגלות של צעיר לאחר שחרורו מצה"ל. המחבר השכיל לתאר יפה את ההווי הצבאי. למשל אותו שיר צבאי "מת העולם, נשרף הים..."

ואסיים בנימה אישית: קראתי את הרומן במהירות ובנשימה עצורה במשך יומיים "ברוטו". עשיתי הפסקות רק לעיסוקים דחופים. התחלתי בבוקר, למחרת הערב בו קיבלתי אותו מידידה שלי, ומיד כשסיימתי כתבתי את המאמר הקצר הזה. אין זה ספר טיסה. הספר קליל, שוטף, רהוט ואינו מכביד על הקורא, אך יחד עם זאת מעורר מחשבה ובעל סוף מפתיע. יש בו מערכת מושגים מקורית שהמחבר יצר, אבל אין זה המקום לפרטה, אני משאירה זאת לקורא. בכוחו של המספר לטוות עלילה מרתקת וגם להחכים אותנו במחשבות מאלפות על החיים ועל הקיום האנושי ללא נפנוף בלמדנות מנקרת עיניים. בהחלט מצפה לספרים נוספים של המחבר. ספר מומלץ לקריאה.

קצר רואי/ דוד בר-אור, הוצאת חלונות, 2008 , 339 עמ,

מי אהב את הביקורת

אהבת?
אין לייקים עדיין

על המבקרת

תמונה של ronit2003

ronit2003

חברה מזה 18 שנים
3 ביקורות•1 נבחרות•9 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית
תמונה של ronit2003
ronit2003
חברה באתר מזה 18 שנים
ביקורות3
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה9
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת2ספרות מקורית1

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ronit2003

ארוחת בוקר של אלופים

ארוחת בוקר של אלופים

קורט וונגוט

נשימתי נעתקת תמיד כשאני קוראת את קורט וונגוט ונתקלת בהברקות הגאוניות שלו. הגאוניות מתבטאת בכך שהוא מסוגל להתנתק ולשנות צורה לכל דבר שיכול לספר את סיפורה של האנושות. הסיפור הוא על מציאות קיומית בה לבני אדם יש חופש בחירה, ועל יכולתם הפתטית להשתמש בחופש זה בצורה הרסנית ולא נכונה.

לעיתים הוא חייזר, לעיתים הוא סופר מדע בדיוני, לעתים הוא ישות עלומה המפעילה את גיבוריה המוזרים והמנוכרים כדי ליצור מצבים המעוררים מחשבה לגבי תפקידו של האדם בתוך היקום. אני בטוחה שאם היה יכול, היה יוצא מחוץ ליקום כדי לצפות בו, אבל הוא יודע שאין זה אפשרי כי היקום הוא אטום למי שמביט מבחוץ. לכן הוא מסתפק בתפקיד של חייזר מכוכב אחר. בספר אחר שלו "גלפגוס", למשל, הוא הופך לרוח רפאים המביטה על העולם שלנו בעוד מיליוני שנים. ב"רעידת זמן" הוא משחק עם הזמן כדי לבטל את הבחירה החופשית.

הוא נמצא בעמדת תצפית ועוקב אחרינו, בני האדם, ומסיק מסקנות, והמסקנות אינן מחמיאות כלל. אפשר לסכם אותן במספר מילים: האדם, היצור היחיד ביקום שקיבל חופש בחירה, אינו יודע להשתמש בתכונה זו כדי להפוך את העולם לטוב יותר.

הוא אומר זאת בצורה שנונה. מתוך הסיטואציות שגיבוריו נקלעים אליהן מבצבצת הטרגדיה הנובעת מהרס הסביבה, מאימת המלחמה, מחוסר הצדק, מהפער החברתי, מהפשע, מהבורות, מהשנאה, המאפיינים את החברה האמריקנית בימינו אלה, אבל כל זה עטוף בהומור דק וחד.

אני ממליצה בחום לכל מי שלא מחפש ספרות סטנדרטית -- ספרים עם התחלה אמצע וסוף. לכל מי שמסוגל להתנער מהציפיות הספרותיות השגרתיות. עליכם להתכונן למהלומות סאטירה ואירוניה ישר במרכז הבטן, לשחרר את הבקרה על המוח והתודעה ולקרוא את "ארוחת בוקר של אלופים".

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ronit2003
באודולינו

באודולינו

אומברטו אקו

כשסיימתי את הספר חלפה מחשבה בראשי שאם באודולינו היה חי איתנו היום, אז לבטח היה בעל חברה בשם "באודולינו הפקות" או "באודולינו יחסי ציבור".

הוא ילד למשפחת איכרים, שהגורל הפגיש אותו עם פרידריך ברברוסה והוציא אותו מחיי בורות ועוני אל חיי החצר. הוא טיפוס חכם הלומד במהירות ויש לו שאיפות. הקיסר הופך אותו ליועצו ואיש סודו. הימים הם ימי הביניים, שקיעת ביזנטיון ומאבקי כוח בין האפיפיורים לקיסרים. במסגרת הניסיונות לקבע את מעמד הקיסר כריבון עליון, גם על הכנסייה, מנסה באודולינו להמציא עולם מושגים בו קיימת ממלכה נוצרית במזרח שמלכה הוא כומר ומכאן נובע שיש לתת לקיסר הגמוניה על הדת. הוא וחבריו מנסחים מכתב מהכומר יוחנן, מלכה של אותה ממלכה מסתורית, ובו מוזכר ברמיזה הגביע הקדוש, המוענק לקיסר.

מדובר כאן בבניית "תדמית" בהתאם לרוח התקופה ההיא. בתחילה זה נראה רחוק ושייך לעולם שאין אנו מכירים, אבל לאט מבינים שגם בימינו אנו עושים את אותו הדבר ביחסי ציבור, כלומר מספקים פרטים ומידע שנראים לנו כמקדמים את הנושא ומתעלמים מפרטים שאינם תומכים בקונספציה. לפעמים אנו גם משלימים בפרטים מהדמיון או מהיסקים לוגיים כפי שבאודולינו וחבריו עושים כדי לקדם את תדמית הקיסר. משהו כמו "אמת בפרסום" במקום "פרסום אמת".

לדוגמא מותר לשכפל "שרידים הקדושים", אבל שיהיו במקומות רחוקים זה מזה כדי שהחסידים המקומיים לא ידעו על הקהילה האחרת. אפשר לקחת פנכת אוכל של אביו של באודולינו ולהכריז עליה כ"גביע הקדוש", הרי ישו לא שתה מגביע זהב, ואביו של באודולינו הוא צדיק גמור. אפשר לזייף מכתב מהכומר יוחנן, שהרי, בדיעבד, אם היו מגיעים אליו הוא היה שולח מכתב כזה. אפשר לקחת שרידי גופות ולהכריז עליהם שהן "האמגושים", קדושים נוצרים.

באודולינו יוצא למסע עם חבורתו כדי למצוא את הכומר יוחנן. המוטו שלו הוא: האמונה עושה את הדברים אמתיים. ואכן הדינאמיקה של הספר מוכיחה שהדברים שהוא מאמין בהם מתגשמים. הוא כמו כלב הרודף את זנבו. הוא יוצר מיתוס או שמועה ומתחיל להאמין בהם בסופו של דבר. הם עוברים בארצות מסתוריות, רואים יצורים מוזרים. נראה שהסיפור שלו בא לאמת את מה שחזה בדמיונו, ומתבסס על המיתוסים של ימי הביניים. ניקטאס, השומע את הסיפור מפיו, עומד בפני דילמה. הוא צריך להחליט אם לפניו נוכל או מאמין, אבל מבין, בסופו של דבר, שהאגדות הללו טבען להתפתח ולצמוח באופן עצמאי ולהפוך להיסטוריה. מה שהאנשים מאמינים בו הופך לאמת.

הספר עוסק בשאלה אוניברסאלית ואקטואלית: עד כמה הדברים שאנו רואים סביבנו-- ההיסטוריה, הדמויות, האירועים-- הם תוצר של הפקה ליחסי ציבור. למרות הרקע ה"ימי ביניימי", הסיפור רלוונטי לימינו אלה, ימי בניית התדמית, היחצנות והפרסומת המסחרית. יש פה אמירה קשה על טבעם של הדברים שאנו מאמינים בהם. יתכן שיצרנו אותם מתוך אינטרס או חיפוש עוצמה.

מומלץ לאוהבי הרומן הפיקרסקי ולאלה שתוהים אם המציאות שמסביבם אינה "הפקה" של משרד יחסי ציבור רב כוח. התרגום מצוין, יש שטף בעלילה, יש מתח ויש סוף סביר. אני אהבתי.

לפני 17 שנים•
★★★★★
•ronit2003