אין לי ספק שאורלי קראוס-ויינר יודעת את מלאכת הרקיחה כהלכתה. כמו בספריה הקודמים גם פה תמצאו שילוב של עבר, הווה וגם מתח.

אורלי, "אישתנאם"... בהחלט יכולה להיות ברמנית מצוינת לקוקטיילים משובחים, שהרי זה הקסם שבכתיבתה... מינון נכון, בכלי הנכון ובזמן הנכון, ולכן לא אתפלא אם הספר הזה יהיה לרב-מכר.

כאחת שקראה את רוב ספריה של אורלי קראוס-ויינר, "השחקניות" הזכיר לי את "דיוקן הונגרי" ו"זאבים בשלג" שלא תטעו, כבודם של ספרים אלה עומד במקומם ואני אישית אהבתי אותם. כשתקראו תבינו גם למה שני הספרים הללו הוזכרו בסקירתי.

הספר כתוב על גבי שני צירי זמן, ומתחיל בדולי שפיצר שבסיום לימודיה, הודיעה להוריה שהיא רוצה להירשם למגמת תיאטרון בעמק יזרעאל. הוריה ניסוי למנוע ממנה את הגשמת חלומה... אולי מחשבים? אבל זה לא עזר.

עמוד 10: "דוליקם, כל מה שאנחנו רוצים זה שיהיה לך מקצוע שאפשר להתפרנס ממנו"... אבל דולי בשלה... "אל תדאגו"..."אני משוכנעת שאם אלמד תיאטרון ברצינות, אצליח גם להתפרנס ממנו, ובגדול!"

הוריה הקיבוצניקים לא הצליחו לעצור את דולי. דולי הצליחה במגמת התיאטרון בהצטיינות, שיחקה בתפקידים ראשיים בהצגות שונות ומגוונות, ובצבא התקבלה ללא קשיים לתיאטרון צה"ל וללהקות צבאיות. כל רצונה של דולי היה שיהיו לה חיים מעניינים. אבל אצל הסינים חיים מעניינים נחשבים לקללה... 

בצבא היא הכירה את רן אלמוג שכונה "מוגלי" . רן ניראה טוב, הוא התברך בשיער חלק ושחור שצנח על מצחו בשובבות, עם גוף שרירי וחסון. כל חלומו של רן היה להתקבל לסיירת מטכ"ל.

בינתיים דולי השתחררה מהצבא, שיחקה בטלנובלות שהיוו עבורה מקור פרנסה, ורן השתחרר והחל ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטה, כשבסיום לימודיו הקים חברת סטרטאפ עם כמה חברי מהצבא. כשהכל טוב והשגרה מתמקמת בפינתה הקבועה, מתחיל הכרסום...אומנם דולי שיחקה בערוץ הילדים והאודישנים הוסיפו לה כבוד אך לא רווחים. מאידך, רן הצליח גם לעשות אקזיט בחברת הסטרטאפ שלו, שנרכשה על ידי חברה אמריקאית. בעקבות כך חשבון הבנק התמלא בשלמונים, וזיכה אותם במגורי קבע... ו... כשהכול טוב מתחילות לצוף מחשבות על הקמת משפחה. רן התחיל ללחוץ על משפחה ודולי המשיכה להתחמק... עד שבאחד הימים דולי קראה במדור התרבות בעיתון "ידיעות אחרונות", שבמאי ידוע ממוצא הונגרי החליט, לעבד שני ספרים אהובים עליה במיוחד, והיו לספרי פולחן של הקיבוץ שבו היא גדלה, שרובם היו ממוצא הונגרי איך לא? "דיוקן הונגרי" ו"זאבים בשלג".

למרות רצונו העז של רן אלמוג להקים משפחה, ולוותר על רעיון הריצות אחרי האודישנים של דולי, רן תמך בהחלטתה אבל בתנאי, שאם היא לא תעבור את האודישנים, דולי תפרוש מהתאטרון לאלתר. אלא מה? אף אחד מהם לא העלה בדעתו שההסכם שהזוג ערך בינו לבין עצמו, יעמוד לרועץ וירעיל את יחסיהם הזוגיים בעתיד.

את האודישנים דולי לא צלחה בגלל מניעים של ההפקה, והלחץ על נישואין והקמת משפחה התגבר והתרחב גם למעגל של הורי הצדדים... אבל דולי לא נכנעה עמוד 27: "אז מה הלחץ? אני פשוט לא מבינה. סיכמנו על שני אודישנים, נכון? אם לא אעבור את השני, אני מבטיחה שנתחתן, גם אם זה יהיה בחורף ברבנות." "סבבה, תזכרי את זה," הוא נופף מולי באצבעו, "כי אני לא מתכוון לשכוח את מה שהבטחת."

דולי בעקשנותה הצליחה להתברג לתיאטרון, וגם כאן קנאת נשים לא דילגה בין השחקנים, עד כדי כך שדולי הואשמה בניסיון לרצח השחקנית עיינה, שהיא עצמה החליפה אותה בהצגה עקב תאונה.

במהלך עבודתה בתאטרון דולי התחברה לאלכס, ששיחק איתה באותה הצגה, ואת החזרות הם ביצעו בביתו. תוך כדי חיסול פירושקי לצד כוס וודקה, אלכס הזרים לאוזניה מידע על חיו לצד אשתו יוסיפובה – זמרת אופרה מפורסמת, שאת רוב ימיה מבלה בסיבוב הופעות באירופה וברוסיה.

אלודי ביאטריצ'ה ובקיצור ביאטה פורצת לחייה של דולי, בדמות האחות של הסבתא, והופס העלילה קופצת לשנת 1918 ולשנת לידתן של התאומות: הלנה ואנה שבבגרותן התפרנסו ממשחק.

ביאטה הקשישה בת התשעים, מתחה את מפת תולדות המשפחה ושורשיה בפני דולי בהמשכים. החל מלידתן של אנה והלנה ב-1918 ואילך.

שתי אחיות תאומות אבל כל כך שונות. הלנה שברירית שנזקקה לגבר שייתן לה תחושת הגנה, לעומת אנה הדעתנית והנחרצת, ועל אף הטעויות שאנה עשתה בדרך אהבתי את תעצומות הנפש שלה. ובינינו לבין עצמנו מי לא עושה טעויות?

משפחת שפיצר עלתה לארץ בשלהי מלחמת העולם השנייה ישירות לקיבוץ. התאומה הלנה נישאה לסמק שהיה לה לכתף, ואנה נותרה עם אהבתה למרק הצעיר ממנה בכמה שנים, ובארץ עיברת את שמו ליפתח גלעדי בהמשך.

יפתח גלעדי ואנה עבדו יחדיו וניהלו רומן אכזרי וכואב. כל התנהגותו של יפתח התאפיינה ברודף שמלות עם אהבה עצומה לאנה, ומאידך בניתוח מעמיק ניתן היה להבחין בחוסר ביטחונו בכל תחומי החיים. יפתח המציא לעצמו ביוגרפיות והתהולל עם נשים, שלא הייתה להן משמעות בעיניו.

הסיפור חולש על תנועות הנוער הקומוניסטי, המהפכה נגד בוריס ילצין, כיבוש צ'כוסלובקיה ב-1939, מלחמת העולם השנייה בהונגריה, האנשלוס, פרטיזנים, החיים בצל השלטון הנאצי בהונגריה, מחתרות, פרטיזנים, העלייה לישראל, השלטון המנדטורי, הפלמ"ח, הלח"י ההגנה, כ"ט בנובמבר, מלחמת השחרור, המצור על ירושלים, הבילויים בקפה "כסית" הידוע בדיזינגוף שהיה מקום בילוי של אנשי הבוהמה ו"בית הקפה "עטרה" שעד לא מזמן פעל ועוד.

בסיפור הזה תמצאו הרבה גולש, וקומפוט עם לא מעט ביטויים בהונגרית, וכל הכבוד לעריכה שדאגה לבאור בתחתית כל עמוד בהתאמה לתוכן.

זהו סיפור שמתחיל במאה הקודמת ולפני מלחמת העולם השנייה, עד לאמצע המאה הקודמת. אפילו תמצאו כאן ציטוט מהשיר "וידוי" של אלכסנדר פן. בסוד אגלה להם שיפתח גלעדי הזכיר לי בהתנהגותו את הסיפורים שפורסמו על אלכסנדר פן בזמנו.

כשתקראו תוכלו להבין איך ומדוע דולי חשודה ברצח? מה הקשר של דולי לעיינה? האם רן עמד באולטימטום שלו? מה הקשר של העבר וההווה? כיצד עיינה ודולי קרובות משפחה? למה הוריה של דולי הסתירו ממנה את עבר המשפחה? ועוד

ברבע האחרון של הספר ניחשתי מי רצה במותה של עיינה, למרות שהחיצים הופנו לגורם אחר עם מניע קצת הזוי.

למרות הקטעים שיכולים לגרום להאצת מחזור הדם, לא הייתי מגדירה את "השחקניות" כספר מתח.

הפרוזה "השחקניות" היא עלילה מרתקת, מסקרנת, משפחתית, היסטורית על קנאה, אהבה ובגידה משולבת דמויות מגוונות.

לכל מי שמחפש לעצמו ספר שהוא גם רומן, גם היסטוריה וגם מתח זה הספר! אז אם אתם בעניין "גם וגם" מצאתם!

נהניתי מספר נהדר עם עריכה הדוקה, פרקים קצרים, כתוב בגובה העיניים עם מעברים חלקים בין עבר להווה, וקצביים...

בשורה התחתונה הספור הזה הוא פפריקה הונגרית קצת משוחזרת אבל עדיין טעימה!
שאפו לאורלי קראוס-ויינר
מומלץ בחום.
לי יניני

מישהי בעבודה דחפה לידי את הספר. "אולי בא לך לקרא אותו?" שאלה.
"הוא מאד נחמד, אהבתי אותו", הוסיפה "הספר חזר אלי מידיה של ג' שקראה אותה גם ואהבה.
האמת? לא בא לי לקרא את הספר.ניסיונות העבר שלי לקרא מפרי עטה של המחברת היו לא לרוחי וטעמי.
אך בגלל שנתקעתי ללא ספרי קריאה, ובגלל ה"לא נעים?" לקחתי את הספר לקריאה.
אמרתי לעצמי, מי יודע אולי עוד אופתע לטובה?
אז זהו, שלא!!!
בעיני ספר רע, כקודמיו, בצורה זו ו/או אחרת. הפעם מה שעצבן זו הפרסומת לספר אחר שלה עצמה,
שחזרה שוב ושוב במהלך השליש הראשון, אותו קראתי (מתוך רצון לתת הזדמנות לספר, הסיפור והמחברת).
אחרי זה החלטתי שמספיק, מה"טוב הזה".
נשבעתי לעצמי, לא להתפתות ולא להיכנע ולא לנסות את ספרי המחברת.
הספר ראוי בעיני לנקודה 1 - בזבוז זמן.
כוכב נוסף נתתי, כי בכל זאת לא קראתיו עד הסוף...אולי בכל זאת משהו משתפר בהמשך?
אז למען הספק הקלוש, קיבל הספר את כוכבו הנוסף השני!
בקיצר? - ספר לא משהו!!!!

@עשוי לכלול ספוילרים (תלוי מה ההגדרה שלכם לספוילר)@
אוי, למה קראתי את זה? =( אפתח בכסך שיש לי זיכרונות טובים מספריה של קראוס ויינר בעיקר מספרה "זאבים בשלג" . לספר הזה הגעתי אחרי משבר קריאה, לא מזמן קראתי את הספר "עולם הסוף" שהתעלה על כל היבט אפשרי וליווה אותי תקופה ארוכה. מאז קריאתו נתקלתי במחסום קריאה; כל ספר שהתחלתי לקרוא לא הצלחתי לסיים ולכן החלטתי לתת לספר הזה צ'אנס - ספר טיסה קליל שיעביר לי את המחסום בו נתקלתי. לצערי היה מדובר בספר טיסה אך הטיסה הייתה מלאה בכיסי אוויר. הספר עצמו פשוט לא אמין בעליל. לא הצלחתי להאמין להופעה המפתיעה של השכנה שפתאום מתחילה לספר את הסיפור המשפחתי ועוד יותר לעובדה שדולי (הגיבורה) מוצאת זמן להאזין לסיפור בלב כל החקירה שמתנהלת סביבה. בנוסף, העובדה שהיא ובן זוגה עוסקים בבילוש הרגיש לי ממש כמו ספר הרפתקאות שקראתי כבר בכתה ד'. ממש גיחכתי בסוף הספר שהחוקרים במשטרה המליצו לה להתגייס למשטרה.... ממש מתנצלת, אני לא אוהבת לקטול ספרים, בטח שלא ישראלים... אבל אם הייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור הייתי בהחלט חוזרת מהחלטתי לקרוא את הספר הזה. לא מומלץ. 2 כוכבים.

סיפור סוחף ומעניין כמו כל שאר הספרים של אורלי.
מצליחים להתחבר בקלות לדמויות ונכנסים ממש לתוך האווירה.
אני מאוד נהנייתי ממליצה בחום

מכירים את זה שמהרגע שמתחילים לקרוא אי אפשר להפסיק? זה בדיוק מה שקרה לי עם הספר הזה. ספר קולח, זורם, מעניין המשלב היסטוריה ומתח קליל.

בספר משולבים שני סיפורים שכרוכים זה בזה, הווה ועבר. יש בו אהבות, בגידות, נסיון לרצח ומתח.

הגיבורה הראשית היא דולי. היא למדה במגמת תיאטרון, הכירה את בן זוגה בצבא ועכשיו היא מנסה לפתח קריירה בתחום שלמדה. היא משחקת בטלנובלות ועושה המון אודישנים אבל לא מצליחה להתקבל לתפקיד משמעותי. יום אחד היא רואה בעיתון שמציגים את "זאבים בשלג" ואת "דיוקן הונגרי" ומחליטה שבזכות עבר משפחתה ההונגרי, הפעם היא חייבת להתקבל.
היא מתמודדת מול עיינה, שחקנית מוכשרת ומפורסמת ומצליחה, בסופו של דבר, לקבל את התפקיד. בן זוגה לא מתלהב מעולם הזוהר ומבקש ממנה להתמסד ולעזוב את התיאטרון. הם רבים ומחליטים להיפרד.
דולי משחקת עם אלכס, שחקן מרשים שמשחק את אהובה והם מתחילים לעשות חזרות צמודות, פעם בביתו ופעם בביתה. במקביל עיינה מזמינה אותה לביתה יום אחד אחרי חזרה מוצלחת ומאז חייה של דולי מסתבכים. דולי מואשמת בנסיון לרצח של עיינה.
בן זוגה לשעבר נרתם לעזור לדולי להתחקות אחר הרוצח האמיתי.
במקביל, שכנתה הקשישה, ביאטה, מגיעה לביתה של דולי ומספרת לה כי עיינה היא בת דודתה של דולי. היא מספרת לה על עברה המשפחתי החל מהתיאטרון הלאומי בבודפשט, דרך מלחמת העולם השנייה , הגטאות ועד לתל אביב של שנות החמישים-שישים.
עברה קשור לאחיות התאומות של ביאטה שהיו שחקניות בבודפשט, נשלחו לגטו והיוו חלק חשוב בחיי התרבות בו. הן גם היו קשורות למחתרת שפעלה נגד הגרמנים. לשתיהן היו חיים קשים, בריחות, ריגול, הסתרות, אהבות, שיברון לב ובגידות.
סיפור העבר של האחיות מרתק. מלא באהבה, מסירות ונאמנות אבל גם רווי בקנאה ובגידות.

נהניתי מאד מהשילוב של סיפור ההווה המעניין עד גילוי הרוצח וסיפור העבר המרתק של סבתה של דולי.

מי ניסה לרצוח את עיינה ולמה? מה יהיה גורל היחסים בין רן לדולי? מה הקשר בין עיינה ודולי?

כל התשובות ברומן המקסים והקולח הזה! ממליצה בחום!

אורלי קראוס-ויינר הצליחה שוב לכתוב ספק מרתק על יהדות הונגריה במלחמת העולם השניה.

מי שקרא/ה את זאבים בשלג ואהב/ה אותו כמוני חייב/ת לקרוא גם את השחקניות. כמו זאבים בשלג ורומן הונגרי גם הספ הזה מדלג בין ההווה לבין העבר.

העבר הוא סיפור יהודי הונגריה במלחמת העולם השנייה – הפרטיזנים ביערות, הסטודנטים בבודפשט, וההשרדות בגטאות ובמחנות, ואח”כ העליה לארץ והקמת המדינה.

ההווה בספר הזה מתרכז בדולי שפיצר שחקנית צעירה שסוף סוף מצליחה להגשים את חלומה ולקבל תפקיד ראשי בהצגה. הביקורות מהללות אבל החגיגה לא נמשכת זמן רב – בבוקר שאחרי היא נעצרת באשמת ניסיון לרצח.

במקביל לחקירת רצח היא נאלצת להתמודד גם עם פרידה מבן זוגה בשנים האחרונות. זה האחרון לא מרוצה מקריירת המשחק שלה וכמו שהוא מוכן להתפשר ולעזוב עבודה תובענית, כך הוא דורש ממנה. כשהיא לא מוותרת הוא מחליט לעזוב.

אל דולי מגיעה ביאטה – שכנה קשישה שבפיה סיפור מדהים לספר לדולי. מסתבר שהן קרובות משפחה, ודרך סיפוריה של ביאטה דולי לומדת להכיר צדדים בסבתא שלא ידעה עליהם, ומסתבר לה שלא סתם היא נדבקה בחיידק הבמה – התשוקה לתיאטרון חזקה אצל בנות משפחתה לאורך כמה דורות. דולי לומדת דרך הסיפורים לא רק על העבר אלא גם על עצמה וכיצד היא רוצה להמשיך בעתיד.

כמו כל ספריה של אורלי קראוס-ויינר גם את הספר הזה כיף לקרוא וקשה לעזוב. הסיפור על העבר מושך לא פחות (ולפעמים אפילו יותר) מעלילות הגיבורה בהווה, וכמו שדולי לא רצתה להפסיק לשמוע את הסיפור כך גם אני לא רציתי שביאטה תעצור.

לאורלי קראוס-ויינר 14 ספרים קודמים לספר זה. הספרים שאני מאד אהבתי:

זאבים בשלג, דיוקן הונגרי, מערבולת, התרוממות, מה שצריך לקרות

חלומה הגדול של דולב (דולי) היה להפוך לשחקנית תיאטרון מצליחה.

כשאני חושבת על חלומי הגדול אל מול המציאות של חיי המקצועיים, אני בהחלט פספסתי את חלומי. כשאני הייתי ילדה חלמתי להיות פסיכולוגית קלינית אך הוריי תמיד אמרו לי תלמדי משהו פרקטי, וכך הלכתי ללמוד משפטים ביחד עם חברותיי (מי אמר תסמונת העדר ולא קיבל?)
פרקטי לא פרקטי, לא אהבתי את לימודיי וגם את עבודתי כעורכת דין. לאורך כל חיי המקצועיים ניסיתי לברוח מ"המקצוע" ואף היתה לי תקופה ארוכה של הסבה.
שורה תחתונה, אני ממש קיבלתי את רצונה של דולי להגשים את חלומה המקצועי. מה קרה מאוחר יותר, זה כבר סיפור אחר לגמרי.

יום אחרי הפרמיירה - בה שיחקה דולי בתפקיד הראשי בצורה פנומנלית, היא נחשדת בניסיון רצח של קולגה, שחקנית טובה ומוערכת ולצערה הרב, כל הרמזים הובילו אליה.

תוך כדי הניסיונות להוכיח את חפותה, היא נתקלת בדודתה מדרגה שניה אשר מספרת לה סיפור בן מאה שנים על ההיסטוריה של משפחתה, המורכבת משחקניות נפלאות מהעבר, ולהפתעתה אף מגלה כי היא קשורה בקשר משפחתי אף לאותה קולגה שניסו לרצוח. הסיפור ההיסטורי טמן בחובו סיפור על ילדות, נערות, אהבה, מלחמה, גטו, התרסה, בריחה וכיוב.

עוד קודם לכן, בן זוגה של דולי, רן, מנסה לשכנע אותה להניא אותה מלהפוך לשחקנית ומנמק זאת בכך שזהו עולם מטורף שהיא לא מתאימה לו. עם הזמן הוא מציב לה אולטימטום, אני או התיאטרון והם נפרדים.

כאשר היא מואשמת בניסיון הרצח, הוא עומד לצידה ועוזר לה לבלוש אחר חשודים פוטנציאליים ולסייע למשטרה בעבודתה הלא כל כך מוצלחת.

מה קרה בסוף? מי היה אותו אחד שניסה לרצוח את אותה שחקנית מפורסמת? מה היה המניע שלו? האם רן ודולי חזרו בסוף? את כל זה אשאיר לכם לגלות.

חייבת לציין כי הסיפור עצמו מעניין, אותי סקרן סיפור המתח והחיפוש אחר הרוצח, אך הסיפור ההיסטורי היה בעיני מעט מתיש, ארוך מידי ואף מעייף.
לעניות דעתי, הסופרת יכלה להרכיב מהסיפור הזה שני ספרים. נכון שהקשר בין הסיפור ההיסטורי לזה העכשווי היה הדוק אך לדעתי היה קצת יותר מידי כבד.

הרעיון של הספר יפה. העלילה ממש לא אמינה. בכל זאת קראתי עד הסוף כי הסתקרנתי.