טוקאיה גרנדי, או "המארב הגדול", הוא שמה של עיירה ברזילאית שקיבלה את שמה על שם אירוע בעברה. היא הוקמה מאפס, בארץ הנשלטת על ידי בעלי כוח- בעלי אדמות ומטעים- לאור חזונו של האינדיאני המשרת את אחד הריבונים.
סיפור נוגע ללב של עיירת ספר באזור פראי למחצה- שמתערבבים בו גזעים אנושיים, תרבויות, מהגרים, כסף ופוליטיקה- והמאבקים מול הטבע אינם פחותים מאשר אלו של בני האדם- השואפים לחיים בעוצמה חסרת גבולות.
קראתי את הספר במשך כמה חודשים- זה לא ספר שיכולתי "לבלוע", אך החוויה היתה ממושכת, מבורכת, נעימה ומטלטלת.
החיים בעיירת ספר, בתחילת המאה ה-20 (או סוף ה-19), בטרם השתלטו המוסדות והמימסדים על החיים- ובעוד הטבע פתוח- חושפים את כוחה של האנושיות- בעליבותה, בכיעורה וביופיה... נפלא ומומלץ

ז'ורז אמאדו במיטבו. חיי הברזילאים הכפריים באזורי הכפר.מצד אחד תאור החיים הקשים באזורי הספר בברזיל ומצד שני חוש ההומור של הסופר יוצרים שילוב מרתק ומהנה. גדול סופרי ברזיל.

כמו מקונדו ב"מאה שנים של בדידות", כך גם טוקאיה גרנדי היא עיר עשויה מחלומות של אינדיאנים ומולאטים, וכמו מקונדו היא נבלעה ונעלמה לתוך ה"קידמה" הגסה של בעלי השררה וההון.

טוקאיה גרנדי נוצרה אי שם ביערות ברזיל במחוז באהייה במקרה בתוך מארב שעשו קולונל אחד והקצין שלו לקולונל אחר. וכך לאחר ההרג והדם הם גילו מקום יפהפה שנהר עובר בו, ושם הם קבעו את מקומם.

ז'ורז' אמאדו כהרגלו יוצר שלל דמויות ברובן אנשי עמל וגם נשות עמל בעיקר הליילי והוא לא חוסך את אהבתו לאנשים אלה, לפשטותם ולהזיותיהם וחלומם.

הוא מראה חברה שבכוחות משותפים מתגברת כמעט על כל הקשיים. השותפות היא הכח. וכך עד הסוף.

תמים ונפלא.