לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, חיו להם ארבעה אחים:
הלורד הקטן, נסיכה קטנה, הנסיך האובד וסוד הגן הנעלם.

קל לראות שבמשפחה המאושרת והאצילית הזו היה ילד אחד שחרג מהתבנית.
לא התאים.
היה קצת אחר.

כן, סוד הגן הנעלם לא מתאים למשפחה המלכותית-מינימום-אצילית הזו.
ושלא במפתיע, מרי לנוקס, הגיבורה שלו, איננה מלאכית קטנה בדמות ילדה, והיא תעבור תהליך של שינוי והתפתחות במהלך הספר, בניגוד לגיבורי שלושת הספרים האחרים.
אבל, כמובן, לא על סוד הגן הנעלם ועל מרי לנוקס דיברתי. הבן האובד של המשפחה הזו הוא דווקא הנסיך האובד שעושה רושם כי אכן אבד ממדפי הספריות ומהוצאות מחודשות של ספריה של פרנסס הודג'סון ברנט.
בעוד שהלורד פונטלרוי הקטן, סוד הגן הנעלם ונסיכה קטנה הם ספרי ילדים מוכרים מאוד, שאף הוסרטו וכיום יוצאים בארץ בהוצאה מחודשת ובתרגום חדש - הנסיך האובד הרבה פחות מוכר מהם וקשה למצוא אותו על המדפים.

אחרי שהשגנו אותו וקראנו אותו, נשאר רק להבין למה.
כמו בשאר ספריה של הודג'סון ברנט, גם כאן ישנו ילד אצילי, אמיץ ונעים הליכות, גם כאן המציאות הפנימית שלו תכתיב את מהלכי המציאות החיצונית, כוח הרצון יגבר על הכל, וטוב הלב ינצח את הרוע והערמומיות.
גם כאן, ואולי בעיקר כאן, תבלוט אמונתה של הודג'סון ברנט שהמוצא קובע, ומי שנועד למלוך יציל את המדינה בה ניסו למלוך אנשים שאינם ראויים, שהרי דם מלכים אינו זורם בעורקיהם (אבל לשם ההגינות, גם בן לשושלת מלכים יתגלה בספר הזה כמלך אכזרי שאינו ראוי, כך שהמוצא הוא בגדר נקודת מוצא ולא חזות הכל) ואולי זה, בשילוב עם ערכי הפטריוטיות שכבר איננה באופנה כל כך, ובכלל, סיפור שיוצא מתחומי הפרט והתגברותו על קשיי החיים אל המרחב הפוליטי- מדיני-לאומי, הם אלו שהיו בעוכרי הספר הזה וגרמו לו להישכח ולהיזנח.
ואולי הוא פשוט... פחות טוב?
ממרחק השנים מאז היותי קהל היעד לספרים האלו, קשה לי לקבוע.
את הבן שלי, בכל אופן הוא ריתק לא פחות מספריה האחרים של הודג'סון ברנט.

(אגב, זייפתי כמובן בנוגע למשפחה המלכותית, להודג'סון ברנט היו עוד לא מעט ספרים, לא כולם תורגמו לעברית.
לא נורא, מותר ליפות קצת את המציאות בשביל סיפור טוב... לא?)

אני לא רוצה להמעיט בערכו לכן לא אכתוב בקורת אבל אני בהחלט ממליצה לכולם לקרוא אותו.
זה מסוג הספרים שנותנים לך את הרצון להיות שם, להיות הגיבור, הוא הופך למודל החיקוי שלך.
אני מקווה שתהנו ממנו כמו שאני נהנתי.